ברור חיל
חסר רכיב

ברכה לאיתן עם סיום תפקידו

27/08/2021



בימים אלו איתן רוזנבלט מסיים כמעט 6 שנות ניהול של האגודה הקהילתית. להלן דברים שכתבתי לכבודו במפגש חגיגי לקראת סיום התפקיד, שנערך לפני מספר שבועות:



איתן הוא חלק מקבוצה הולכת ומתדלדלת של מה שנקרא "אוהבי קיבוץ".

הוא אוהב את הקיבוץ (בכלל) ואוהב את הקיבוץ (שלנו בפרט).

מחובר להיסטוריה, להוויה העכשווית וצופה פני עתיד.

אוהב את האנשים, את התרבות הייחודית, את היחד, את העשייה המשותפת.


כמו כל "אוהב קיבוץ", הוא אוהב גם את הויכוח, את המאבק הפנימי, ואת המאבק מול החוץ.

אין "אוהב קיבוץ" שלא חי את המתח התמידי בין חלקיה השונים של הקהילה.

המתח הזה: המחלוקת, הויכוח, הפולמוס, ההכרעה בסוף בקולות הרוב, הוא נשמת חייה של הקהילה. הרי רק בקיבוץ אפשר לנהל אין ספור ישיבות על הפס הצהוב בשער ועל שעות הפתיחה של הבריכה או של הדואר. מחנאות שלמה אם הדואר יהיה פתוח ביום שלישי אחרי הצהרים או ביום שני בבוקר.


"אוהבי קיבוץ" וותיקים, יודעים שביום שאחרי ישיבה סוערת שנדמה שהיא מפרקת את הקיבוץ וסוף העולם אחריה, ביום שאחרי, קמים ביחד לעבודה המשותפת, לאורחות החיים המשותפים, לגורל המשותף.

אם יש משהו שאפשר להגיד שאני לומד מאיתן כל פעם מחדש זה את היכולת הזו להחזיק בעת ובעונה אחת את הויכוח ואת היחד. את השונה ואת המאחד. לא לתת לאחד להאפיל על השני אלא להשלים זה את זה. וכך בשילוב בין השניים הוא יודע לקדם את הקהילה שלנו.

  

כמעט ארבע שנים שאנחנו עובדים מאוד צמוד. בשורה ארוכה וגדולה של דברים. בחלק הארי של הזמן הוגדרתי, מתוקף התפקיד של יו"ר ועד האגודה, כמנהלו של איתן.

הדבר הכי בולט בפעילות של איתן, זו המחוייבות שלו. אין דברים כאלו. 

מחוייבות אדירה למשימות, מחוייבות בלתי מתפשרת לאנשים. בשעות לא שעות, באנרגיות שלא נגמרות, הוא שם כדי לפתור כל בעיה. לא תמיד הוא יודע איך, לא תמיד יש פתרון קל. אבל לאיתן לא יהיה מרגוע עד שהענין יבוא לידי סיום והוא ימצא את הפתרון הנדרש.


תפקיד של מנהל אגודה, במיוחד אצלנו, הוא תפקיד מאוד מורכב. עם הרבה בדידות מקצועית והיעדר מעגלי תמיכה חיצוניים. זה תפקיד שהידע שאתה אמור להביא אליו הוא כמעט אין סופי. מה שנקרא רב מקצועיות. אולטרא פרופסיונליות.

לאיתן היו התמודדויות רבות בתקופה הזו. וההצלחות רבות לא פחות.

האגודה היום, נמצאת במצב הרבה יותר טוב, ממה שהיא היתה בו בעבר. גם בהיבט הקהילתי, גם בהיבט הכספי, גם בניהול השוטף, גם בחינוך, באספקת השירותים ועוד.

עוד ארוכה הדרך, יש עוד המון מה לבנות ולשפר. יש שינויים שלוקח שנים רבות לבצע. אבל בואו רגע נסתכל על הדרך שעברנו, נראה את ההישגים ונאחוז ביסודות התיקון והשינוי שאיתן יצק בשנים האחרונות, כדי שנוכל להמשיך ולטפס.

 

מוקי צור כותב בהשראתה של רחל כצנלסון שזר, על ההבחנה בין כוחות נביעה לכוחות השראה:

כוחות נביעה מקורם בפנים. הם שואפים למצוא לעצמם מוצא וביטוי בעולם כי אין הם מסתפקים בכך שהם רוחשים בתוך הלב והמוח.

ההשראה לעומת זאת באה מבחוץ, מלמעלה. כוחה במרחק שבינה לבין האדם, הנושא עיניו ואוזניו אל הקול הקורא מבחוץ. ההשראה עשויה להתגלם באדם, בחשיבה, בחזון.

 

איתן מנקודת מבטי, הוא שילוב מדהים של כוחות נביעה וכוחות השראה.

אני מודה לך איתן על עשייתך הרבה, ומאחל שתמשיך לתרום ולעשות למען הבית הקיבוצי שאתה כל כך אוהב ומחובר אליו.



יואב בוקעי

חסר רכיב