ברור חיל
חסר רכיב

זה לא נגמר עד שהגברת הזקנה באה...

01/04/2020


לפני כמה חודשים נכנס לארכיון בסערה יוסף הראל, וחיפש פרוטוקול אחד מיוחד, הוא הגיע עם סיפור מרתק שהיה באמת.

לפני 41 שנים סערו הרוחות בברור חיל סביב נושא חם, שתיכף יסופר. לאסיפה, שהייתה מרובת משתתפים (היום אפשר רק לקנא)- לא פחות מ- 98 חברים נכחו בה, הוזמנה גברת אחת מיוחדת, ומה שהיה לה להגיד הדהים את כולם...

אבל, נתחיל כרגיל בהתחלה, בספרו "נתיבים וגעגועים" מספר צבי חזן, ממייסדי ברור חיל, וראש המועצה האזורית שער הנגב בשנים ההן, סיפור מעניין שכותרתו " ביקור הגברת הזקנה".  שזן מספר על ביקור בברזיל שערך בסוף שנת 1976 על מנת לגייס כספים לבניית מרכז לימודי בקיבוץ (היום שוכנת שם בכבוד "מידס"). במהלכו הוזמן לפגישה (בפגישה נכח גם מרקין טודר ז"ל שנפטר השנה והיה שליח תנועת הנוער) אצל אישה מבוגרת ואמידה, שהציעה לתרום סכום כסף נכבד לקיבוץ, וביקשה כי הקיבוץ יקלוט את בן משפחתה וידאג לו. האישה הציעה בתור התחלה סכום קטן יותר, הצעיר הגיע לקיבוץ, נקלט בלול, הייתה לו משפחה מאמצת מסורה (מי?) והוא השתלב לו לאיטו בקיבוץ. לאחר מספר חודשים התגלעו בעיות, הבחור הסתודד עם עצמו בלילות, והתנהג בצורה שהבהירה לפרנסי היישוב שטעו, במקביל הכסף המובטח לא הגיע, ובמזכירות לחצו על שזן  לדבר עם הגברת הזקנה. לאחר שזו הבהירה בשיחה שאין בכוונתה לתרום את ההון המובטח, פנו בקיבוץ להורי הבחור והוא חזר לברזיל.

עברו מספר חודשים וביום בהיר אחד, הציע מזכיר הקיבוץ דאז יוסף הראל  ל"החיות" את פרויקט הגברת הזקנה. שוב פנו לגברת שהייתה באירופה, והפעם הבטיחה לתרום את הכסף, 500,000 $ ליתר דיוק!  אם יוחזר קרוב משפחתה לקיבוץ. הנושא הובא לאסיפה הכללית של הקיבוץ, לאחר דיון במזכירות, ושם עפו גיצים וחזיזים..."היכן האידיאולוגיה" זעקו חברים ואיימו לעזוב, הורים ובנים רבו, וכך מספר שזן:

"...בשעה 21:00 היה חדר האוכל מלא מפה לפה, כי אף אחד לא רצה להפסיד את 'ההצגה'...המתח הגיע לשיאו...במקביל עזרה לי אדית ללבוש את בגדי אימה...שמלה, צעיף, משקפיים ישנים, כפפות וכובע, אפילו אני לא הכרתי את עצמי.

בהיכנסנו לחדר האוכל השתררה בדקה הראשונה דומייה מוחלטת. כמה חברים תפסו מיד את העניין, אחר כך כולם הבינו וגילו שזו הייתה מהתלה... המשכנו את חיינו בלי הכסף, אבל לפחות האידאלים נותרו בשלמותם". (מתוך- נתיבים וגעגועים- צבי חזן).

 

לחיי הקיבוץ ששמר כל השנים על מידת הומור ראויה, בזמנים קשים ובכל עת!

 

תודה גדולה לצבי חזן, וליוסף הראל, שהביא את הסיפור לפני כמעט שנה, וחיפש בקדחתנות את הפרוטוקול של האסיפה ההיא. וכמובן לעליזה בנדקובסקי שעמלה ואיתרה את המסמכים.

הסיפור המלא והפרוטוקול מצורפים.

 

אגב,

שימו לב להערה בהתחלת הפרוטוקול- "סדר פסח: יהיו 840 איש בסדר, אבל יהיה מקום לכולם, אמנם קצת בצפיפות"...

מצוות ארכיון ברור חיל


שושי קורינלדי

חסר רכיב