חסר רכיב

שרה הדסי ז"ל

שרה הדסי ז``ל
-
28/12/1928 - 2/1/2022

שרה הדסי ז"ל

הגיעה לקיבוץ גבת מברזיל, שם הכירה את אריאל "טיטו" הדסי, מי שיהיה לימים בעלה ואבי ילדיה.
ביולי 1948 יצא כל הגרעין להתיישבות הדרום אמריקאית הראשונה בנגב - קיבוץ מפלסים, שם התחתנו בסוף 1950.

בשנת 1951 ויתרו על מפלסים לטובת העיר.
היתה אז תקופת הצנע ולא ניתן היה בתנאים הקשים האלה להקים משפחה כפי שרצו.
לאחר התלבטויות רבות החליטו השניים לרדת לברזיל לתקופה קצרה, שנמשכה כ- 9 שנים ושבמהלכם נולדו להם שלושה בנים (צבי, פלג ומוטי).
ב- 1960 חזרה המשפחה לארץ והתיישבה בברור חיל.

בשנת 2021 לקחה חלק בתערוכת "בשבחי הדור" 


דברי הספד לזכרה של שרה הדסי ז"ל 3/1/2022.


דבורה קורצויל רכזת רווחה, ברור חיל:

שרה יקרה!

זה יום עצוב בו את נפרדת מאיתנו- גם השמיים בוכים.

שנים רבות נכחת בחיינו.

אשת איש, אשת משפחה - עד שיום אחד נותרת לבדך.

בעלך נפרד מאיתנו לפני שנים רבות ובניך יצאו לדרכם.

נותרת בגפך איתנו- היית ביננו במשפחה הקיבוצית המורחבת וכמובן עם אחייניתך אנה..

נתת דעתך בכל עניין שקשור לחיי הקהילה,

היתה חשובה לך ההתנהלות הקיבוצית,

שנים רבות עבדת בהנהלת החשבונות, היה לך ראש חשבונאי מצויין, גם כשהתנדבת לשבת בועדת הקלפי לאורך שנים.

עד גיל מבוגר מאוד היית מול מחשב והתנהלת בצורה עצמאית שעוררה השתהות.

באדיקות רבה הגעת למועדון "יחדיו" ובו גילית את כשרונך הרב בציור– בו הצטיינת בדיוק ונקיון היצירה.

חלק מציורייך תלוים בבתי החברים, (שלושה מהם אצלי בבית).

לאורך שנים בהן אני עובדת ברווחה, למדתי להכירך מקרוב , נוצרו ביננו קשרים חמים בהם שפכת את ליבך אלי.
הרגשתי שבטחת בי ונתת את אמונך בי.

בארבעת השנים האחרונות טופלת ע"י אפריל בנאמנות ומסירות נפש, ולכן אנו מודים לה מאוד.

היום, אנו נפרדים ממך אדם יקר, נוחי בשלום.

יהי זכרך ברוך

דבורה קורצויל רכזת רווחה

ובית ברור חיל


אברהם שנפלד, ברור חיל:
שרה נולדה בעיר ריו בברזיל בשנת 1928, בת 93 הייתה במותה.
עם עלייתה לארץ הגיעה לקיבוץ גבת, שם הכירה את אריאל "טיטו" מילגיר, 
שהפך לבן זוגה ואבי ילדיה. לימים שינו את שם המשפחה להדסי, כנראה על שם אימו הדסה.
ביולי 1948 הגיעו לקיבוץ מפלסים, עם הגרעין הברזילאי הראשון שהיה מיועד להתיישבות בנגב,
בקיבוץ מפלסים נערכה חתונתם.

בשנת 1951 החליטו לעזוב את מפלסים ולנסות את חיי העיר בישראל.
התקופה הייתה קשה, ימי הצנע, התנאים לא התאימו להקמת משפחה כפי שרצו.
לאחר התלבטויות רבות החליטו לחזור לברזיל לתקופה קצרה, שהתארכה ל-9 שנים.
במהלך השנים האלה בברזיל, נולדו שלושת הבנים- צבי, פלג ומוטי.

בשנת 1960 חזרו כמשפחה לארץ ונקלטו בקיבוץ ברור חיל.
במרוצת השנים עבדה שרה במגוון תפקידים ועבודות.
בשנים הראשונות עבדה במטבח, בלול ובשירותים שונים.
בהמשך מצאה את מקומה בהנהלת החשבונות, שם עבדה שנים רבות.
עזרה מאד למרכולית (האלונית של היום..) בניהול החשבונות השוטפים.
תקופה מסוימת גם עבדה עם רופא השיניים במרפאת השיניים המקומית.

שרה הייתה בין העובדות הראשונות במפעל המחשבים (לימים ענת קשב) .
לזכותה יאמר שבתקופה שמעטים ידעו לשלוט בעבודה במחשב, היא עשתה זאת במיומנות רבה.

בכל עבודה בה עסקה, התאפיינה ברצינות ובנאמנות למקום ושאפה לעשות את המיטב.
הייתה אישה נעימה, בעלת חוש הומור, נוחה לבריות ושמחה לעזור- גם בדברים הקטנים ביותר שמשפרים את איכות החיים של האנשים- כמו תפירה ותיקוני בגדים.
המתגייסות החדשות לצבא התרגלו להגיע אליה כדי שתתפור ותתאים להם את המדים החדשים.
שרה אהבה את החיים בקיבוץ ותרמה לחיי היום יום בו.

לאחר שנפטר בעלה ולאחר יציאתה לפנסיה, מצאה עיסוקים אחרים, השתלבה פעילות במועדון יחדיו האזורי, במיוחד בחוג הציור ממנו נהנתה מאד.  
כל בניה הקימו משפחות אך לא נשארו בקיבוץ, 
שרה שמרה איתם על קשר רציף באמצעות המחשב, הסקייפ והטלפון, וגם נסעה לביקורים ולאירועים מיוחדים ככל שהתאפשר לה.
שרה שמחה והייתה גאה מאד במשפחות שהקימו, בנכדים ואף זכתה לנינים.
צבי ואנה אשתו גרים באנגליה, שרה השתתפה בחתונות ילדיהם- סוזי וסיימון ואף זכתה להכיר את הנינים שנולדו לה.
פלג ושני בניו – גילרמי ואריאל גרים בעיר ריו בברזיל.
מוטי ואשתו ורד גרים בקיבוץ שניר בצפון.

שרה זכתה לחיים ארוכים ומתה בשיבה טובה. 
נזכור את אישיותה הנעימה ואת ציוריה, שחלקם תלויים בבתים של חברים אחרים בקיבוץ,
שזכו להערכה רבה ואף הוצגו בתערוכות.

בשם חברי הקיבוץ, אנחנו משתתפים בצער המשפחה.
נוחי בשלום. יהי זכרך ברוך תמיד.

כתב: אברהם שיינפלד. 


הבן, מוטי הדסי:
תודה רבה למי שהגיע לחלוק כבוד לאמא שלי.
אני מדבר כאן גם בשם אחי הגדולים צבי ופלג הגרים בניכר ולא יכלו להגיע עקב הקורונה ועוד כמה בעיות.
אמא היית אישה מבוני הארץ הזאת.
אוהבת, ערכית, צנועה ומצחיקה.
אמא, אני לא יודע מה נמצא בצד השני, אז אולי פעם, 
בעתיד נפגש כולנו על איזה ענן קטן, עם הכנפיים הקטנות שלנו, גם אבא יהיה. ויהיה לנו כיף.
תנוחי אמא בים השלווה שלך.
ויהי זכרך ברוך.
מוטי הדסי





חסר רכיב