שרה נולדה בעיר ריו בברזיל בשנת 1928, בת 93 הייתה במותה.
עם עלייתה לארץ הגיעה לקיבוץ גבת, שם הכירה את אריאל "טיטו" מילגיר,
שהפך לבן זוגה ואבי ילדיה. לימים שינו את שם המשפחה להדסי, כנראה על שם אימו הדסה.
ביולי 1948 הגיעו לקיבוץ מפלסים, עם הגרעין הברזילאי הראשון שהיה מיועד להתיישבות בנגב,
בקיבוץ מפלסים נערכה חתונתם.
בשנת 1951 החליטו לעזוב את מפלסים ולנסות את חיי העיר בישראל.
התקופה הייתה קשה, ימי הצנע, התנאים לא התאימו להקמת משפחה כפי שרצו.
לאחר התלבטויות רבות החליטו לחזור לברזיל לתקופה קצרה, שהתארכה ל-9 שנים.
במהלך השנים האלה בברזיל, נולדו שלושת הבנים- צבי, פלג ומוטי.
בשנת 1960 חזרו כמשפחה לארץ ונקלטו בקיבוץ ברור חיל.
במרוצת השנים עבדה שרה במגוון תפקידים ועבודות.
בשנים הראשונות עבדה במטבח, בלול ובשירותים שונים.
בהמשך מצאה את מקומה בהנהלת החשבונות, שם עבדה שנים רבות.
עזרה מאד למרכולית (האלונית של היום..) בניהול החשבונות השוטפים.
תקופה מסוימת גם עבדה עם רופא השיניים במרפאת השיניים המקומית.
שרה הייתה בין העובדות הראשונות במפעל המחשבים (לימים ענת קשב) .
לזכותה יאמר שבתקופה שמעטים ידעו לשלוט בעבודה במחשב, היא עשתה זאת במיומנות רבה.
בכל עבודה בה עסקה, התאפיינה ברצינות ובנאמנות למקום ושאפה לעשות את המיטב.
הייתה אישה נעימה, בעלת חוש הומור, נוחה לבריות ושמחה לעזור- גם בדברים הקטנים ביותר שמשפרים את איכות החיים של האנשים- כמו תפירה ותיקוני בגדים.
המתגייסות החדשות לצבא התרגלו להגיע אליה כדי שתתפור ותתאים להם את המדים החדשים.
שרה אהבה את החיים בקיבוץ ותרמה לחיי היום יום בו.
לאחר שנפטר בעלה ולאחר יציאתה לפנסיה, מצאה עיסוקים אחרים, השתלבה פעילות במועדון יחדיו האזורי, במיוחד בחוג הציור ממנו נהנתה מאד.
כל בניה הקימו משפחות אך לא נשארו בקיבוץ,
שרה שמרה איתם על קשר רציף באמצעות המחשב, הסקייפ והטלפון, וגם נסעה לביקורים ולאירועים מיוחדים ככל שהתאפשר לה.
שרה שמחה והייתה גאה מאד במשפחות שהקימו, בנכדים ואף זכתה לנינים.
צבי ואנה אשתו גרים באנגליה, שרה השתתפה בחתונות ילדיהם- סוזי וסיימון ואף זכתה להכיר את הנינים שנולדו לה.
פלג ושני בניו – גילרמי ואריאל גרים בעיר ריו בברזיל.
מוטי ואשתו ורד גרים בקיבוץ שניר בצפון.
שרה זכתה לחיים ארוכים ומתה בשיבה טובה.
נזכור את אישיותה הנעימה ואת ציוריה, שחלקם תלויים בבתים של חברים אחרים בקיבוץ,
שזכו להערכה רבה ואף הוצגו בתערוכות.
בשם חברי הקיבוץ, אנחנו משתתפים בצער המשפחה.
נוחי בשלום. יהי זכרך ברוך תמיד.
כתב: אברהם שיינפלד.