אידה פוגל ז"ל
הספד לאידה פוגל ז"ל, מאת אברהם שנפלד:
אני רוצה להתחיל בשיר מוכר של חיים חפר -
"היו זמנים אז במשלט ישבנו
היו זמנים לחמנו ואהבנו
אך דבר אין מה להגיד על המשלט יושבת עיר
אולי בזכות אותם ימים"
אני אקח מה שנקרא ליסנסה פואטיקה ואתאים את זה
לחיינו אנו.
היינו חבורה של צעירות וצעירים בגילאים נגיד
15-20 והיינו נפגשים כמעט יום יום במקלט שלנו. בית מט ליפול בריו דה ז'נירו. שם
חיינו חיי תנועת נוער, דברנו על ארץ ישראל, על כיסופים לעלייה, על ציונות והוגי
דעות ציוניים, למדנו שירים וריקודים ומשם יצאנו להדריך חניכים צעירים – קראנו להם
אז שכבת הצופים והסוללים ובכל הרצינות דנו בישיבות חמורי סבר על שיטות הדרכה, על
נפשם של הילדים ועל איך לנטוע בהם את חלום הציונות.
חיינו חיי שיתוף, כל כספנו נכנס לקופה משותפת
ועוזרת ששמה שכחתי היתה מכינה לנו פיז'ון קום אורז שעועית ואורז.
אנחנו במערב ולבנו במזרח. עזבנו לימודים והכנו
עצמנו לעלייה. לא כולם הלכו כל הדרך עד הסוף, אבל הרבה הגיעו וקיימנו את המצווה.
זיוה אשתי ז"ל, עוזר ז"ל ואידה ז"ל
היינו באותה חבורה. אינני רוצה להזכיר כל השמות שמא אשכח מישהו ולכולם נאחל עוד
חיים ארוכים ובריאים. גם אני הייתי בחבורה הזאת ועוד רבים כמו ז'ימיקו ז"ל,
דדיניו ז"ל , צופלה ז"ל ואחרים.
ועכשיו אחזור לשיר
"היו זמנים ואז בסניף ישבנו
היו זמנים דברנו והתכוננו
אד דבר אין מה להגיד
במקום יושב קיבוץ
אולי בזכות אותם ימים
וגם הגב נהיה כפוף כחטוטרת
ומסביב ישב הטף
תזיל דמעה ותקנח את האף
ותיאנח היו זמנים היו זמנים."
אידה ועוזר עלו לארץ ולברור חיל בשנת 1956 גם
ההורים של אידה עלו לברור חיל. לפניהם עלה האח שאול עם הגרעינים הראשונים שהגיעו
לברור חיל והוא מת בטרם עת בגיל צעיר למדי.
אידה עבדה שנים בחינוך ילדים בגן הילדים ויותר
מאוחר במחסן בגדים. בעיות בריאותיות ליוו אותה בשנות האמהות והאדם הנדיר הזה- עוזר
עמד לצידה בכל מאודו ותמך בה בכל.
גם כשנפטר עוזר הצליחה אידה להתאושש ולנהל את
חייה. הרבה עזרה לה המטפלת שיילה במסירות רבה כל השנים.
שנים רבות היינו שכנים ושנים רבות מימי המקלט
שלנו בברזיל.
אידה
היתה נפש יפה, מסורה לילדים ולבניהם. תמיד סיפרה לי בגאווה עליהם.
תנחומינו לנירה, ישראלה ואהוד, שכולם עשו חיל ולצאצאיהם.
בשם חברי הקיבוץ ואלה שחלקו עמך הרבה שנות חיים
לכי בדרכך ויהי זכרך ברוך.
רשם אברהם שנפלד.
04/07/2021