ברכה ארגמן ז"ל

הספד לברכה

ברכה נפרדה מאתנו בגיל 86, אחרי חיים עשירים ומלאים בתוכן. היא היתה בתנועה בריו, עלתה לישראל, נקלטה בברור חיל, בו היא נישאה, רכשה מקצוע, גדלה את בנותיה. בגיל מבוגר יחסית היא ואלי עזבו את הקיבוץ, וחזרו אליו אחרי הרבה שנים. עכשיו שניהם טמונים כאן, יחדיו, בבית העלמין של ברור חיל.

הקשר של המשפחה שלנו עם משפחת ארגמן החל בהכשרה בז'ונדיאי, ליד סן פאולו. ברכה הגיעה מהעיר ניטרוי יחד עם בליניה. בליניה התאהבה בברל'ה, אחיה של אימי, וכך נוצר קשר עמוק וחזק בין ברכה לבין אמא, שליווה אותן כל השנים. ברכה עלתה לארץ בגרעין השלישי, עם ההורים שלי. יחד הם היו בהכשרה בתל יוסף – שם הם זכו לביקור של הזוג המלכותי דוד ופולה בן גוריון. ברכה ארגנה את הביקור, ושמרה בקנאות על המקומות למכובדים. כשהתיישבה שם אשה לא מוכרת, ברכה נזפה בה. התברר שזו פולה, אבל כולם סלחו לבחורה הצעירה והמסורה.

כשהם חזרו לברור חיל, בוצע שיבוץ של חברי הגרעין בחדרים. מה שקרה כבר הפך  למיתולוגיה בקיבוץ. בגלל החוסר במגורים, שבצו את ברכה באותו חדר עם שני ההורים שלי. מזל שהיא הכירה את אלי, וכך הסיפור הזה נגמר בשלום.

כשחושבים על ברכה, חושבים על טוב לב בצד צניעות רבה, עם נתינה מוחלטת, ללא גבולות. הדבר בא לידי ביטוי הן בחיק המשפחה, עם הבנות הנכדים והנינים, והן עם האנשים שהקיפו אותה בברור חיל ובשאר המקומות בהם חיה.

את בני הזוג של הבנות והנכדים היא קבלה במאור פנים. רפי מספר שהיא אמרה לו שהוא מתאים לקיבוץ, לא לעיר. האידיליה קצת התערערה כשהלכו יחד לקנות חולצה לחתונה, ורפי בחר חולצה בלי צווארון. ברכה הודיעה שהיא לחתונה לא באה. בסוף היא כמובן הגיעה, והייתה מאושרת עד הגג.

ברכה היתה אחות מיתולוגית. היא למדה את המקצוע בגיל מבוגר יחסית, מה שלא הפריע לה לסיים את הלימודים בהצטיינות. אחר כך היא שמשה 12 שנים כאחות בקיבוץ – התחילה עם שנה וקלטה את דניס – צוותים בלתי נשכחים. גם כשאלי והיא החליטו לעזוב את הקיבוץ, לאחר לבטים קשים, היא המשיכה לשמש כאחות בבי"ח מאיר ולאחר מכן ניהלה את המרפאה בראש פינה.

מעבר להיות מסורה וחרוצה, ברכה היתה בשלנית מצויינת. במשפחה התמכרו לחצילים בשכבות, לעוף בדבש, לסלט טונה, וכמובן לעוגת הגבינה המופלאה שהוגשה בסוף הארוחה קבוע עם הקפזיניו.

במקביל, הנכדים מעידים שהיא היתה שבכניקית – את כל מי שהיא פגשה היא היתה חוקרת לעומק, ולא היתה משחררת אותו עד שהיא ידעה עליו הכל.

אחרי שנים בחוץ, לאחר שמצב הבריאות של ברכה ושל אלי החל לרדת, הם החליטו לחזור לקיבוץ, ולחיות כאן עם משפחתה של עירא. בהתחלה ברכה הרבתה ללכת למועדון יחדיו, שם המשיכה לעסוק בתחביב האהוב עליה- עבודות יד. כשאלי חלה, היא וויתרה על כך והיתה לצידו כל העת. לאחר שהוא נפטר, היא ניסתה להמשיך את החיים ככל שיכלה, אך הבריאות המשיכה להתדרדר עד שכוחה לא עמד לה יותר.

ברכה היתה חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של המקום הזה, אליו הגיעה כצעירה רווקה, וסיימה בו את חייה, כשהיא מוקפת באהבה של המשפחה והקהילה.

יהי זכרה ברוך.

רשם: עודד פלוט