חיים אורבוך ז"ל

הכרתי את חיים ואשתו אז, טובה, ברסיפה בתפקידי כמזכיר התנועה והתארחתי אצלם בבית, נהניתי מה"פיג'ון דה קוקו", שעועית בשמן קוקוס שהכינו ועוד יותר מהחברות והשיחות. 

הם הודיעו אז על כוונתם לעלות ולחיות בקיבוץ ברור חיל, מבחינה זו, חיים היה עוף קצת מוזר. אנחנו בתנועת הנוער דרור הבונים גורדוניה היינו צעירים, רווקים, רובנו למדנו באוניברסיטאות עדיין. חיים היה אז כבר אדם נשוי, מהנדס, בעל משרה טובה במנגנון העירוני, מבוסס מבחינה כלכלית, קצין בצבא הברזילאי, אחים מבוססים, נטוע בהווי הברזילאי.

מה לאיש כזה ולהחלטתו להצטרף לקבוצת צעירים חולמניים, רווקים שמבקשים לעזוב את הבית

ואת ההורים ולבוא לחיות חיי חלוץ בתנאים קשים ודי פרימיטביים בקיבוץ בארץ ישראל?

אין ספק שהדבר היה יוצא דופן ובתת ההכרה שלנו עלו איזה שהן חשדות, הייתכן? יתירה מזו,

רובנו בתנועה קבלנו את ההחלטה הקשה מתוך זה שהיינו בקבוצה, שאחד תמך בשני, היה סמינר

לאפא המפורסם ששם נתקבלה החלטה משותפת לעזוב את לימודים, להתגייס לתנועה ולהקים

קיבוץ בארץ. חיים קיבל את ההחלטה הזאת לבדו, כאשר הוא כבר מסודר ומבוסס בחיים – היתה

זו החלטה ציונית ואידאולוגית – גם לעזוב הכל, לעלות לארץ ולחיות חיי קולקטיב בקיבוץ.

ההחלטה הזאת אפיינה אותו כל השנים, הוא האמין בישראל ובקיבוץ, בצורת החיים של הקיבוץ,

הוא שמר בקפדנות ובנחישות על עקרונות של הקיבוץ, בעצמו ולכל החברה, האמין בשוויון ובעזרה ההדדית, באיכות החיים שבקיבוץ וביתרונות של חיים אלה על פני כל צורה אחרת.

חיים היה איש של ראש גדול, היה נוכח בכל ההחלטות החשובות של הקיבוץ, לא היתה לו שנה של

חופש או של התרחקות מענייני הקיבוץ. היה מרכז המשק, היה מעורב בכל ההחלטות המשקיות,

היה מנהל דקו במשך 15 שנה, בשנים שדקו שגשגה ואף קבלה פרס של "יצואן מצטיין", היה אהוד על הפועלים.

לעיתים אני פוגש בשדרות אנשים שבאים לספר לי שהיו פועלים בדקו ומייד שואלים על חיים ומדברים עליו עם הרבה אהבה ומלוא הערכה. בזכותו של חיים יצא לפועל המפעל הענק של הלינה המשפחתית וגייס לשם כך כל המשאבים. לצד איש כלכלה היה חיים איש חברה והוא הבין לליבם של החברים ושל החברות והבין שהגיע הזמן לשינוי הגדול בלינת הילדים.

הוא יזם את הבית הסיעודי, דאגה לחברים בעת זקנה ותשישות, רק קיווה שהוא עצמו לא יזדקק לבית הזה, אבל המציאות התאכזרה איתו. הוא סיפר לי שחשב להקים גם איזה סוג של בית מוגן, חדרים מסביב לבית הסיעודי עבור חברים בעת זקנה, בודדים שיוכלו להיעזר בשירותים של הבית

הסיעודי. אבל הרעיון הזה לא יצא לפועל.

החל משנת 2000 לקח על עצמו את המפעל הגדול של הקמת ההרחבה של הקיבוץ, היום מפעל לתפארת. הוא דאג לכל הפרטים, מטיפול במוסדות, דרך תכנון השטח והבניה ועד הקליטה של

המשפחות.

ייתכן שבתודעה של החברים ישנה הדמות של חיים איש הכלכלה והמשק, אבל חיים הוא גם איש

החברה והקהילה. היה רגיש לצורכי החברים ודאג לצורכי הקהילה. למקורביו אמר שלולא היה

עוסק בכלכלה היה רוצה לעסוק בחינוך, כי חינוך הוא חזות עתיד החברה.

חיים היה איש בעל מזג טוב, לא מתלהם, לא בעל נקמנות, איש משפחה, הוא גלם בתוכו את "ההומוס ברור חיל", זה שנטוע בתרבות הברזילאית וקולט התרבות הישראלית, המדבר עברית

בהגייה ברזילאית, אוהב כדורגל, אוהב סמבה, אוהב אוכל ברזילאי.

היינו חברים טובים, התייעצנו בהרבה נושאים, יחד ועם עוד חברים הוצאנו לפועל את השינוי בקיבוץ, מאוד כבדנו אחד את השני.

הארכתי בדבריי ועוד הרבה אפשר להגיד על חיים. 

נסכם שמעל הכל הוא היה "מענטש" בן אדם, ראש גדול ולב רגיש.

בשם חברים קיבוץ ברור חיל, תנחומים לכל בני המשפחה, חיים, לך בשלום יהי זכרך ברוך.

אבא יקר,

נולדת ברסיפה לפני 91 שנים, עלית לישראל ועזרת להקים ולפתח את הקיבוץ שכל כך אהבת.

בנית לך משפחה נפלאה שאהבה אותך עד הרגע האחרון.

תמיד היית בשבילי מודל לחיקוי.

זכיתי באבא מספר אחד שהיה אחד האנשים החכמים שפגשתי בחיי.

אבא אוהב ודואג שתמיד נתן הכל למשפחתו .

עזרת להמון אנשים בחייך ותמיד הסתכלת על כולם בגובה העיניים גם כשהיית מנהל המפעל של דקו ומרכז המשק של הקיבוץ. שמרת תמיד על דרך ארץ צנועה וכבוד לזולת.

היום אנו נפרדים ממך פיזית אבל בליבי ונשמתי תמיד אקח אותך איתי.

אבא על הדברים שכה אהבת לטפח, 

אני הלכתי וניסיתי לנצח

ולא תמיד הבנתי איך

כי לא הכול הולך

אני שונה ממך אב מאוד כמוך.