מרים (מריה) מיסוק
י"ב כסלו ת"ש - כ"ז ניסן תשמ"ח
24/11/1939 - 11/4/1988
זה היה ביום רביעי אחד,
אבא שלי התקשר אליי
ואמר שבקיבוץ רוצים לפתוח אתר זיכרון
לאנשים שחיו בקיבוץ ונפטרו
וביקש שאכתוב כמה מילים על אמא שלי.
ואני חשבתי לעצמי - מה אכתוב?
איך אתחיל?
ואז הגיעו המילים והמשפטים
הם זרמו ויצאו לדף כי הרי על אמא שלי
אי אפשר לכתוב רק כמה מילים
על אמא שלי אפשר לכתוב עמוד ועוד
אמא שלי מרים או מריה
כפי שכולנו הכרנו אותה היתה אישה מדהימה
שכונתה "מריה הקטנה" MARIAZINHIA.
אך בעצם הייתה אישה גדולה בתוך תוכה,
מן פצצת אנרגיה מלאה כל יום באדרינלין –
אישה דומיננטית וחזקה,מאד דעתנית
שיודעת מה היא רוצה לעצמה ולמשפחתה,
פיקחית ועדינה.
אמא שלי לא למדה באוניברסיטה ולא היתה לה השכלה גבוהה, אך היתה לה חוכמת חיים והרבה ניסיון ממה שלימדו אותה החיים, איך לעשות כל צעד וכל דבר במקום הנכון ובזמן הנכון,
היא הייתה אישה חמה ואוהבת שמוכנה להגן על משפחתה כלביאה על גוריה,
היא אהבה את החיים היא היתה אישה מצחיקה שאוהבת לרקוד ולעשות שטויות,
היא הייתה מאושרת ושמחה עד שיום אחד זה נגמר ואז באה המחלה והיא נפטרה, רק בת 48 הייתה. עדיין כל כך צעירה ועדיין היה לה כל כך הרבה מה לתת לנו לילדים שלה אורית, ינאי ויניב, ולאבא חיים והיא חסרה לנו מאוד ואנחנו מתגעגעים.
את אמא שלנו תמיד נזכור בדברים הקטנים, במחשבות, ביומיום
איך עשתה, מה אמרה, איך הגיבה, איך צחקה איך התעצבה איך חייכה, איך בישלה, איך התווכחה,
איך חיבקה ונישקה, איך אהבה אותנו, איך אהבה את אבא איך אהבה כמעט הכל ובעיקר לחיות.
יהי זכרה ברוך לעולם ועד
אותך תמיד נחבק בחלום...
חיים, אורית, ינאי ויניב