דב רוזנהק ז"ל
-
01/12/1925 - 12/01/1998
בתאריך 12.1.98, הוכינו בהלם ובאבל כבד כשדב הלך לעולמו.
האיש החסון, החכם, המעשי, הישר והטוב כבר לא איתנו.
דב בחר בנעוריו באידיאל – אידיאל העלייה לארץ, הגשמה בקיבוץ והפך את האידיאל למעשה. בתחילה בתחום הישוב והביטחון ואחר-כך ביוזמה, בניי, אהבה ושימחת היצירה. יצירה למען אידיאל, למען הכלל.
בימים אלה חוגגים 50 שנה למדינה. בדיוק 50 שנים מאז שעלה דב ארצה והחל בעשייה פעילה למענה.
במכתבים ובהספדים, בביקורים הרבים של החברים שהכירו אותו בדרכו, ניכרים כאב האובדן, ומצד שני הערכה עמוקה לאיש ולמעשיו.
הקיבוץ היה חייו. דמותו בקיבוץ הייתה נטועה בלב כולנו ועם השנים כשהאידיאלים נידחקו הצידה, תמיד יכולנו לראות את דב שאמונתו ואהבתו לערכי הקיבוץ נישארו איתנות.
המשפחה מנסה להתנחם בכך שהמחלה לא הספיקה להכריע את רוחו.
הוא מת בחטף – צועד לקראת היסורים שבטיפולים הכימותרפיים – בתמימות ואמונה וכח רצון עז –
ובנגיעה של מלאך רחום או גורל אכזר מאיתנו פתאום.
במותו איבדנו איש יקר.
יהי זכרו ברוך!
דב רוזנהק ז"ל
נולד בקהיר בדצמבר 1925, שם גדל והתחנך על ברכי התרבות הצרפתית. הצטרף לתנועת הנוער היהודית במצרים ומילא בה תפקידים מרכזיים בהם חבר ההנהגה, מזכיר בקק"ל בקהיר ומקשר עם
שליחי ארץ ישראל לעליה ב' ולהגנה עצמית. "אלה היו הראשונים בסדרתה ארוכה מאוד של תפקידים ותחילת ניסיונותי המתמידים להשאיר אחרי תלם ארוך, עמוק וישר" מספר דב בספרו "דרכי בברור חיל" (1988)
...והתלם הארוך, העמוק והישר החל נחרץ באדמת ישראל ובקיבוצו ברור חיל אותו הקים עם שאר חברי הגרעין ב-48. דב עלה ממצרים ב-46, היה קצין בפלמ"ח, מפקד משלט ברור חיל ומפקד פלוגת כפר עזה טרם היותה קיבוץ. ב-1950 נישא ליומה לא לפני שנשלח לצרפת לארגן עלייתם של פליטים יהודים ממצרים. בשנת 1953 יצא לקורס מרכז משק, תפקיד אותו מילא שלוש פעמים במהלך חייו.
ב-1956 במסווה של תייר אנגלי תמים יצא בשליחות בטחונית למרוקו לארגן את העלייה הבלתי לגאלית של היהודים משם. דב לא הסתיר את רגישותיו וגעגועיו העזים למשפחתו ושב הביתה לאחר כחצי שנה של פעילות בטחונית.
עם שובו נבחר לתפקיד ראש המועצה האזורית "שער הנגב" והקים גם את "מפעלי שער הנגב" בהם בית האריזה, האמפיתאטרון, המכבסה, המנפטה, המוסך המרכזי ו"תלמי הנגב".לזכותו של רוזנהק ניזקפת הקמת אחד המפעלים המפואים ביותר באזור ובארץ – בית הספר האזורי. פעילותו באזור היתה ענפה ורבת מעשים, ויזם והקים מרפאות בקיבוצים, בריכות שחייה ועוד דב יצר במהלך השנים קשרים אמיצים ועבותים עם ראשי המדינה בהם שר האוצר פנחס ספיר. בזכות קשרים אלה הוזרמו ביתר קלות תקציבים רבים לפיתוח האזור. ב-1969 זכה במילגה מטעם ממשלת צרפת ויצא להשתלמות בפיתוח אזורי. עם שובו הצטרף לחברת "מקורות" כ-סמנכ"ל והקים את קו זהר-צאלים ואת ועדת הנגב. משנת 1975 עד 77 ניהל את מחלקת התעשייה בתק"ם, מילא שליחויות שונות בארץ ובחו"ל ובתחילת שנות ה- 80 הקים את מפעל ניצול מי השטפונות מי שיקמה בו פעל עד יומו האחרון. בקיץ 97 התגלה בגופו הסרטן ממנו נפטר. השאיר אחריו את אשתו יונה, בן, שתי בנות ועשרה נכדים.
דב יזכר לעד כאיש צנוע, בעל חוש הומור, משורר לעת מצוא וגינטלמן מן הסוג הנדיר.עד יומו האחרון
הוא עבד קשה כי הוא הרי הבטיח "לחרוץ תלם ארוך, עמוק וישר" והוא אכן עשה זאת. האיש בעל החזון שלא תמיד הובן ובעל הראייה הרחוקה עד מעבר לטווח האופק השאיר אחריו ירושת מעשים גדולים אשר יהיה אתגר גדול להמשיכם.
יהי זכרו ברוך!