רחל חביב ז"ל

סבתא שלי

מוזר לי לדבר אלייך בלשון עבר. הרי היינו בטוחים, היינו משוכנעים שתחיי לנצח.

אין ספור פעמים אושפזת בבית החולים, סבלת מהרבה כאבים, אבל תמיד חזרת הביתה. את פשוט סירבת ללכת.

היית עקשנית, היה לך אופי מיוחד שאפיין אותך, בעיני היית פשוט אמיתית.

הלכת עם האמת ועם הערכים שלך. 

אהבת את מי שאהבת וממש לא אהבת את מי שלא אהבת - ובשני המקרים לא הסתרת את זה.

לא פחדת לעמוד על שלך ועל העקרונות שלך, בכל מחיר.

זה מה שכל כך אפיין אותך לטובה, כי הקלפים שלך תמיד היו מונחים על השולחן לעיני כולם, ובעיני נדרש לזה אומץ, היית אמיצה, היית אישה גאה.

אני זוכר מאז ומתמיד שאצלכם היה בית פתוח, בית מלון, בית חם.

אם הייתי בא לבקר ולא הייתי מכין לי משהו לאכול או לשתות, אלוהים ישמור....כמה היית נעלבת והתעקשת שלא אצא מהבית עם בטן ריקה.

סבתא שלי, תמיד התעניינת בי, היית שואלת על העבודה, איך בלימודים, מה עם החברה ומתי כבר אתחתן?!

היו לנו לא מעט שיחות נפש ביחד, ותמיד הרגשתי אצלך מוגן כי ידעתי בלב שלם שאכפת לך ממני מאוד, שאת אוהבת אותי ורוצה אך ורק את טובתי.

בראש השנה חגגנו ביחד כל המשפחה והגעתי עם ג'ינס מודרני כזה, כולו חדש עם קרעים, ואת בחנת אותם במשך מספר שניות.

הסתכלת עלי, על הג'ינס, ושוב עלי, ואז שאלת: "מידן, הג'ינס הזה, אתה אוהב אותו?"

עניתי- "בטח סבתא, קניתי אותו לא מזמן, מה את אומרת? אהבת?? "

ואת עשית ישר פרצוף כזה של - חמודי שלי, איך אני אסביר לך שהם מכוערים רצח, 

אבל ענית: "בסדר...".

סבתא שלי, יש לנו קשר בלתי מוסבר, אולי כי לשנינו יש אותו אופי ובגלל זה כל כך התחברנו, כי אנחנו מבינים אחד את השני גם בלי לדבר.

עכשיו את יכולה לנוח סבתא, אל תדאגי אנחנו נשמור על סבא,

אוהב אותך כל כך וכבר מתגעגע. 

נכדך, מידן חביב.

רחל חברתי היקרה,

ברגע זה בדיוק נפרדו דרכינו, ומרגע זה זיכרונות העבר המשותף שהיו בינינו ייעלמו לעולמים.

הכרנו זו את זו בין שביליה ורחובותיה של קהיר, צעדנו יחד לעתים קרובות באותם השבילים המוארים של העיר. 

היית אז צעירה, זוהרת, חייכנית ומלאת שמחת חיים.

כאורח פלא נמשכה אותה הידידות מהשבילים של אז, אל שבילי הקיבוץ. 

ידידות ארוכת השנים לא נמחקת בקלות. 

עבדנו יחד שנים רבות בגן ונוכחותך שימחה את ההורים והילדים, ידעת לפנק את הילדים כל בוקר בלחם מטוגן טבול בסוכר וידעת אז שרכשת את אהבתם. 

לאחר מכן נאלצת להחליף מקום עבודה כדי לאפשר לילדיך להתחנך בגן בו גיננתי. 

בשעות הפנאי שלנו מצאנו את עצמנו משוחחות יחד בצרפתית על העבר ועל הילדות שלך ושלי. 

העבר שלך היה חלק בלתי נפרד מחייך, וידעת לאחד אותו עם ההווה ועם חיי הקיבוץ. 

סיפרת לי על אחייך ועל האימא הבשלנית הגדולה. 

סיפרת על אבא שלך בגאווה גדולה שהוא היה מורה לעברית בבית הספר היהודי במצריים.

מאז ומתמיד ניחנת בטבעיות במלאכת האפייה והבישול כאשר עבדת במטבח הכנת מטעמים נהדרים לחברים, ובימי שישי כאשר הרחנו את ריחו הטוב של העוף ה"ספריטו" ידענו שרחל הייתה במשמרת הבישול של יום שישי. 

זכורים לי ימים בהם בישלת תבשיל מיוחד מבית אימא, והיית מביאה לי קופסא מלאה מאותו תבשיל, ויחד התמוגגנו מהטעם הנפלא של זיכרונות הילדות.

רחל כמה מסירות, אהבה וטיפוח העברת לניסים ולילדיך, ולנכדיך. 

כמה מסירות ואהבה הקדשת לטיפוח הבית והסביבה שלך. 

את וניסים יצרתם פינה יפהפייה בכניסה לבית, פינה כולה פורחת ירוקה ומריחה את ריח היסמין. קראתם לפינה הזו חלקת אלוהים הקטנה שלכם. הבית והגינה היו אהבת חייך.

כל מה שנותר לנו רחל זה לזכור אותך כפי שהיית, שמחה, צוחקת אוהבת מרחב, והכל בגבולות ביתך.

רחל היקרה נוחי בשלום ויהי זכרך ברוך.

ויקי

19.3.2017