חיים מיסוק ז"ל

חיים נולד בעיר פורטו אלגרה בדרום ברזיל, בחודש פברואר בשנת 1940, בן חמישי מ-שישה, להוריו

דוד ורוזה מיסוק. אחיו הצעיר מיכאל נהרג בגיל 19 בשרותו הצבאי ונקבר בקיבוץ.

המשפחה עברה לגור בסאו-פאולו, ובשנת 1955 עלה לארץ במסגרת עליית הנוער. חיים הצטרף

לקבוצת "הדרורים" שהייתה הקבוצה הראשונה שהתחנכה בקיבוצנו. חיים נקשר לקיבוץ והחליט שבו ימשיך את דרכו וחייו. כעבור שנה עלו גם נח והאם רוזה.

כקבוצה למדו והתנסו בעבודה חקלאית. עם סיום הכשרתם, התגייס עם חבריו לגרעין נח"ל, במסגרתו הגיעו גם להכשרה בקיבוץ כנרת.

עם חזרתו לקיבוץ התחתן עם מריה, אותה הכיר היטב ואהב כבר בקבוצת הנוער. יחד הקימו בית

ומשפחה, ונולדו להם שלושת הילדים- אורית, יניב וינאי. מריה נפטרה בגיל צעיר יחסית, והשאירה

אחריה חלל גדול וצער כבד.

לאחר שנתיים הכיר חיים דרך מכר משותף, את אביבה, שעבדה במשרד החינוך בירושלים. השניים

נישאו, ואביבה באה לחיות איתו בקיבוץ. בימים אלה היו אמורים לחגוג 25 שנים יחד.

גם יתר האחים – נטליו, משה והאחות קלרה הגיעו לקיבוץ, ויחד יצרו את אחת "החמולות" הגדולות

של הקיבוץ בשנותיו הראשונות. ה"שבט" ממשיך לגדול, בקיבוץ ומחוץ לו וגם בחו"ל.

האח הבכור נטליו, היגר לארה"ב, שם חי ונפטר. גם האח משה נפטר לפני מספר שנים, ונח וקלרה -

יבדלו לחיים ארוכים, ממשיכים לחיות בקיבוץ לצד חלק מילדיהם ומשפחתם.

חיים מילא תפקידים שונים בעיקר בתחום השירות לחבר. שנים רבות שימש כנהג בית, אין ספור

הסעות בסבלנות ונועם פנים. בהמשך היה מרכז הקניות, בתחילה בקיבוץ, ואח"כ במועצה. 

כולם אהבו את חיים, שהתאפיין במזג נוח, "סחבקיות" וחוש הומור. 

חיים היה דוגמה מצוינת למיזוג הישראלי-ברזילאי שמאפיין את ברור-חיל.

כמו ברזילאים רבים, אהב לשחק כדורגל, ואף הצטיין במשחק והלהיב את הצופים בו בסגנון הברזילאי שמשלב וירטואוזיות עם אהבה לכדור ולמשחק. 

גם את המוזיקה הברזילאית לא זנח, והיה חלק מלהקת "הבטוקדה" – להקת כלי ההקשה שניגנה באירועים שונים את קצב הסמבה..

בשנים האחרונות חלה הדרדרות במצבו הבריאותי, נפטר לאחר אשפוז ארוך של חצי שנה.

תנחומינו לאביבה, לילדיו אורית, ינאי ויניב ובני משפחותיהם, ולנכדים הרבים שזכה להכיר וששימחו

אותו מאד והסבו לו נחת וגאווה רבה.

יהיה זכרך ברוך.