סוזנה ויזנברג ז"ל
-
5/4/1935 - 30/9/2026
סוזנה גדלה בברזיל והושפעה מאד מתנועת הנוער היהודית הציונית.
שם התעצבה השקפה עולמה בעקבות התכנים היהודיים, הסוציאליסטים ועוד.
בשנת הכשרה למדריכים בארץ הכירה את מריו שהגיע גם הוא מהתנועה, מעיר אחרת בברזיל וכך לבלבה האהבה שהפכה לזוגיות חזקה וארוכת שנים.
לאחר שהדריכו בתנועה בברזיל, נישאו, עלו לארץ והגיעו לקיבוץ ברור חיל.
סוזנה עבדה שנים רבות בחינוך, בדקו יצוא ובמכון הפיסטור שהיה ליד המטבח.
סוזנה הייתה אישה נמרצת ופעילה, מתעניינת ומעורבת תמיד.
סוזנה ז"ל נפגעה בתאונת דרכים בשטח הקיבוץ בעת הליכת הבוקר, עליה הקפידה תמיד.
הספד מאת אוגניה שקולניק, בשם קיבוץ ברור חיל
המומים וכואבים אנו נפרדים היום מחברתנו סוזנה ויזנברג.
סוזנה יצאה אתמול בבוקר להליכה כדרכה, אך ממנה לא שבה.
פשוט לא נתפס.
אמנם כבר זכתה לחגוג 90, אך נלקחה בטרם עת ובחטף.
סוזנה סנדר נולדה ב- 5.4.1935 להוריה בלומה וברנרד סנדר, שהיגרו מפולין לארגנטינה לפני מלחמת העולם השנייה, אחות קטנה לתאומות תרזה ואירמה.
כשהייתה צעירה נפטר אביה, ואמא בלומה ושלושת הבנות היגרו לברזיל לעיר ריו.
בהתחלה היו שלושת הבנות בפנימייה כי האימא הייתה צריכה לעבוד ולפרנס ובאו הביתה רק בסופי השבוע,
אחרי כמה שנים בלומה הצליחה לקחת חזרה את הבנות וגרו כולן יחד בדירה.
תנועת הנוער היהודית הייתה גורם משמעותי בחיי שלושת האחיות.
שם הכירה סוזנה חברות יהודיות, חוותה את חגי ישראל והיהדות,
למדה ציונות וסוציאליזם,
והכי חשוב- הכירה את מריו שיהפוך להיות בן זוגה לחיים ארוכים יחד.
מריו וסוזנה הגיעו לארץ במסגרת מכון למדריכים לשנה וכאן הפכו להיות זוג,
זוגיות שנמשכה גם כשחזרו להדריך בתנועה בברזיל, נישאו בחוג המשפחה ועלו לארץ כזוג נשוי .
בקיבוץ מצאו את מקומם, המשפחה גדלה כשנולדו הילדים איציק ואיילה.
ויחד עם תרזה ופינדוקה היו יחידה משפחתית מורחבת, לצד האחות אירמה שמשפחתה עברה לעיר.
סוזנה עבדה שנים רבות בחינוך, והייתה אחת מיחידות הסגולה שליוו מחזורים לאורך שנים, ממש כמו אימא שנייה- בקבוצת שיבולים טיפלה 8 שנים מכיתה א' עד ח',
ואת קבוצת שחר מכיתה ח' עד סיום הלימודים ב-י"ב.
סוזנה עבדה גם במפעל דקו במחלקת היצוא,
וכשקמו בקיבוצים מכוני פיסטור- תרזה וסוזנה עבדו בחדר הפיסטור שהוקם ליד המטבח והאקונומיה,
לבושות בחלוקים לבנים בחדר שכולו אלומיניום וניקיון בוהק- הכינו מטעמים חלביים לאוכלוסיית הקיבוץ- חלב מפוסטר, גבינה לבנה וצפתית, שמנת מתוקה וחמוצה, ושוקו טעים להפליא.
לאחר יציאתה לפנסיה נהנתה מהזוגיות רבת השנים עם מריו, ומפירות המשפחה- הנכדים והנינים.
תמיד נצפו הולכים יחד בכביש, פעילים משתתפים בחגים ובמגוון עיסוקים.
סוזנה הייתה אישה רצינית ונמרצת, ועם זאת חייכנית והלב הפועם של המשפחה שיחסר מאד.
תנחומינו למריו, האיש שלה כל כך הרבה שנים.
לאיציק- ובת זוגו ורדה
לאיילה ויוסי קיסרא.
לנכדיה ונכדותיה:
נריה וירדן והנין ארבל.
תמר ובן זוגה גיא.
נטע.
נעמה ואמיר והנינים ליבי ובן.
מיכל ולב.
טל ואביב.
עמית.
וכן לילדיה של ורדה שהיו כמו נכדים עבורה - ירדן ואסף, נווה ודניאל, גל ויפתח ופלג,
והנינים- אור, ניב, גיא ואורי.
סוזנה יקרה, תחסרי מאד- למשפחתך ולנו חברייך וחברותייך.
יהי זכרך ברוך תמיד.
הספד מאת הבן, איציק
אימא יקרה לי.
הלכת בחטף, בדרך כל כך לא אופיינית לך, תמיד היית כל כך מסודרת ומוקפדת
אני יודע שהיית כבר בת למעלה מ 91 שנים, אבל האנרגיות והפעלתנות שלך היו של אישה צעירה
ולכן התחושה שלנו שעזבת באמצע החיים.
דיברנו הרבה שאת כבר בת 90 ואני עוד מעט 70,
ועדין יש לי אימא ואבא שלא מפסיקים לעשות ולתמוך.
השווינו את עצמנו לצ'רלס מלך אנגליה שרק בגיל 76 קיבל את הממלכה מהמלכה בת 96.
תכננו לשבור את שיאם.
אפשרי לחלק את חייך לשלוש תקופות מרכזיות :
* הילדות שהייתה בברזיל, ילדות לא קלה, שעצבה אותך.
* נעורים עד גיל 50, בהם האמונה ברעיון הציוני והסוציאליסטי הניע אותך לעזוב את חופי ריו ולבוא ולגור בגבעות הלס של ברור חיל.
שנים קשות פיזית ומנטלית אבל לחיים לאורם של אידאל גדול היה טעם מיוחד.
* מגיל 50 ועד היום, אחרי שאידאל הקיבוץ נגמר ובשנים האחרונות גם אידאל הציונות מקרטע, התמדת בטיפוח המשפחה והחיים עם אבא.
על הילדות בברזיל אומר שילדות להורים פליטים שברחו מאירופה לפני המלחמה, לא היו קלים לך ולאחיותיך. ובכל זאת יצאת מהם חזקה אבל עם כאב עמוק שהתקשית לחלוק איתנו.
הצטרפותך לתנועת הנוער הציוני, נטישת הבית ועליה לישראל, לקיבוץ היו משאת חייך והעניקו לך כוחות על. ויתרת על אורח חיים שהכרת ובעיקר ויתרת על גידול הילדים בבית.
בהמשך חייך לא הפסקת להצטער על כך והקפדת לעשות תיקון ענק עם הנכדים.
תמיד הזכרת לי שהרבה מידי שנים לא היה לך מושג מה אני אוהב לאכול.
אחרי שרעיון הקיבוץ שבק חיים, התפנית לעסוק בבית ובמשפחה.
הצלחת בצורה מופלאה לטפל בכולנו גם לנהל את חיינו, גם אם מרחוק.
בתקופה זו גם הראית כושר הסתגלות שהפתיע אותנו כל פעם מחדש.
לא רק המעבר מאורחות חיים קיבוציים לאורחות חיים פרטיים.
למדת , בגיל 70 לעבוד עם אימייל, לתפעל ווטסאפ ואפילו לצלם תמונות ולשלוח, לנהל חשבון בנק באפליקציה ולא פחות חשוב לבשל ולאפות.
האנרגיות שלך וחדות המחשבה, שליוו אותך עד יומך אחרון, הם סוג נדיר של מתנה שקיבלת ואנחנו נהנינו מהם כל פעם מחדש.
בלי שהתכוונת השארת את אבא לבד, למרות שסיכמתם שהוא ילך ראשון (ולכן אפילו לא לימדת אותו לתפעל את מכונת הכביסה). אבל אנחנו מבטיחים לטפל בי היטב, גם אם לא כמוך.
לסיום אני רוצה להודות לך אימא מעומק הלב על כל העזרה שנתת לנו בגידול הילדים והנכדים.
היית כל הזמן לצידנו, בכל מהמורות החיים,
תמיד תמיד איתנו ללא כל תנאי ומגבלה.
השארת חותם שלך בכל אחד ואחת מהם.
נוחי על משכבך בשלום.
את כבר חסרה לנו !
אבל אני בטח שאת כבר פועלת נמרצות שם למעלה.
הספד מאת הבת איילה
אף פעם לא דמיינתי לי שמשהו כזה יקרה לך, שתלכי בלי לתת לי נשיקת פרידה קטנה,
שפשוט יום אחד לא תהיי.
אני חושבת על הדרך בה הלכת ומנסה למצוא בה משהו שהוא כל כך את, הרי תמיד צעדת, הקפדת לשמור על הבריאות גם כשאבא האהוב כבר לא יכל היה להצטרף.
ומי היה מאמין שדווקא בצעדה שלך תמצאי את מותך? המחשבה בלתי נתפסת.
קשה לי להבין איך הדרך שהייתה כל כך מזוהה איתך (מי בברור חיל לא ידע שסוזנה צועדת בבוקר?) הפכה לרגע בו נפרדתי ממך.
אמא, היית אישה טהורה שכולה טוב ואופטימיות. תמיד כשדיברנו, גם על נושאים כואבים, חיפשת
את הטוב והיפה וביקשת ממני לראות את הצד היפה והטוב והעינין.
עזרת לכולנו, התעניינת בכל דבר שהתרחש בסביבתך הקרובה והרחוקה, ניסית להבין גם עולמות שהיו רחוקים ממך מאוד (כמו במה בדיוק עובדים הנכדים שלך), תמיד הושטת עזרה, לכולם!
היית נמרצת ופעילה ומלאת אנרגיות טובות, תמיד צחקת כשראיתי אותך מתכופפת להרים דבר מה
מהרצפה, ולי? כואב הגב. כואבות הברכיים ואת עוד אומרת לי: תנוחי, אל תתאמצי, תשמרי על הבריאות.
אמא, מי יחליף איתי ספרים? אהבנו שתינו לקרא ותמיד החלפנו ספרים ודיברנו עליהם.
רק שלשום לפני הנסיעה שלי החלפנו ספרים וסיפרנו אחת לשנייה מה התוכן.
מי ימליץ לי על סדרות בנטפילקס? יספר לי מה קורה בברור חיל?
למי אתקשר ככה סתם כשבא לי לספר משהו קטן ברגעים פשוטים ולא פשוטים??
אמא, 92 הוא רק מספר, הלב שלי לא יודע לספור, הוא יודע להרגיש את החסר, הגעגוע כבר החל.
אני יודעת שחיית חיים מלאים, אהבת את אבא אהבת אמת ודאגת לו כל הזמן, אהבת את ילדייך, נכדייך ונינייך והתרגשת מכל סיפור שלהם.
אהבת את חתנך וכלתך ודאגת להם כאילו היו ילדייך.
דאגת לאחיותייך, לחברותייך שעוד נותרו בחיים ותמיד עם חיוך ונתינה אין קץ.
תחסרי לי ולנו אמא אהובה, זה בלתי נתפס שכך זה נגמר אך יש לי נחמה קטנה זה כנראה היה מהיר
וכנראה לא סבלת.
איציק וורדה תודה שהייתם איתה ועם אבא, ועדין אתם נמצאים ודואגים ולא חוסכים זמן או כל
משאב אחר בנתינה שלכם להורי.
תודה לכל חברי הקיבוץ וחברי שהגיעו לכבד.
הספד מאת ורדה, כלתה
סוזנה חמותי האהובה או ליתר דיוק - אמא אהובה שלי!
היית לי כחברה, אשת שיח קרוב ואשת-סוד.
לפני כ-17 שנים, פתחתם את ומריו את ביתכם ואת הלב הענק שלכם, אליי ואל ילדיי, שראו בכם ואתם בהם – סבתא וסבא לכל דבר ובהמשך גם את ילדיהם שהיו עבורכם – נינים.
כמו שאני נוהגת לומר, שהזוגיות והנישואים לאיציק הניבו עבורי בונוס ענק!
זכיתי, באמצע החיים כיתומה מהוריי, מולידיי, זכיתי שוב להיות ילדה להורים מיטיבים,
דואגים ואוהבים כפי שאת נהגת לכנות אותי "הבת השניה שלי"!
מדי יום הודתי על הזכות הזו!
סוזנה, את האשה המבוגרת – הכי צעירה שהכרתי!
מלאה באנרגיה, חדה כתער, זיכרון מופלא - שכולנו התקנאנו בו.
לא פיספסת יומולדת של אף אחד מהמשפחה.
אשה עם נתינה אינסופית, למשפחה, לחברותייך, לחברי קיבוץ שנזקקו לאיזשהי עזרה ותמיכה. ואפילו בדברים הקטנים – הבית שתמיד היה נקי ומסודר (בלי עוזרת),
הבגדים שלבשת שתמיד היו מסודרים ומטופחים- "פיין שמקירית "מהסוג המשובח"!
הקניות הקבועות בימי שלישי, וההתעניינות שלך בכל פרט בחיינו.
אשה מיוחדת ונדירה!
לפני כ- 3 שנים, טסנו איציק ואני איתך ועם מריו ליפן – להגשים לכם חלום.
חברים אמרו לי- ""מה השתגעת" ? לנסוע עם חמותך וחמך בני ה-88 + ליפן ולכ"כ הרבה זמן?
ואני רוצה לשתף אתכם כי זו היתה חוויה מיוחדת .
את- מלאה בחיים, אנרגיה וסקרנות אין-קץ, מתזזת כל היום על הרגליים ולא מתעייפת ורק מריו ואני – נאלצנו לגרור רגליים ברדיפה אחרייך ואחרי איציק...
אתגעגע כ"כ לכל המפגשים והשיחות שלנו, להמלצות שלך לי – על ספר מיוחד וטוב שקראת, על סדרות בנטפליקס ועל סרט טוב שראית – ואמרת לי –"אתם חייבים ללכת"!
אתגעגע לדאגה ולפינוק שלך כשהייתי חולה ומיד דאגת להביא לי מרק עוף,
לאוכל המפנק שחיכה לנו כשחזרנו מחו"ל- "כי המקרר ריק ושיהיה לכם מה לאכול",
מה נעשה בלי הקינוח שאת אחראית עליו בכל ארוחת השישי ודאגת להתאים אותו באופן אישי להרכב המשפחתי שנכח.
נוכחותך המאירה והאנרגטית תהיה חסרה לכולנו בשולחן השישי: הסיפורים, הצחוקים, השיחות המשותפות ההתעניינות, ההבנה שלך בכל- כך הרבה נושאים ובחיבור המיוחד שהיה לך עם כל אחד ועם כולנו ביחד.
תודה לך על הכל אמא סוזנה, השארת אותנו בפתאומיות בחסר וכאב עצומים.
הספד מאת הנכדה, מיכל
סבתא שלי
היום אני לא רוצה לדבר על איך שהלכת מאיתנו בפתאומיות, אלא על איך שהיית איתנו. איך שהיית וחיית בעולם הזה…
את ראש השנה האחרון זכינו לעשות יחד בסטינג אינטימי.
הייתה לנו שיחה עמוקה העבודה שלי על AI.
הייתה לנו שיחה עמוקה העבודה שלי על AI.
את, תמיד סקרנית וצמאה לדעת, התעניינת בטכנולוגיה, ושאלת שאלות מאתגרות שלא יביישו אנשים שחיים את התחום. הסתובבתי אח״כ וספרתי לחברים בגאווה איזה שיחה אינטליגנטית ניהלתי עם סבתא שלי על AI.
תמיד נשארתי בפליאה והערכה על כמה שינויים ראית בעולם, ואיך הצלחת להישאר גמישה, להשתנות ולהתפתח לצידם. את, ששלחת איגרות בסניף הדואר, שחצית יבשות בהפלגה, גם שלטת בזריזות בקבוצות וואטסאפ רבות, קבעת תור לקופת חולים ולבנק באפליקציה, וניהלת דיונים פילוסופיים על AI.
סבתוש, איזה חיים חיית.
מדמיינת אותך שוכבת עם בקיני קטן, צעירה ויפה, בחוף חולי בריו…
רואה אותך בעיני רוחי רוקדת בערבים של התנועה.
זוכרת אותך בפיסטור, והטעם של שקיות השוקו שהיית מביאה לנו (רק חצי שקית לכל אחת!) על פי.
זוכרת ארוחות שבת משפחתיות גדולות בחצר הבית שלכם, שבהם כל אחד קבל מענה מיוחד למה שהוא אוהב.
רואה אותך מחזיקה ידיים עם סבא, בכל הזדמנות אפשרית.
מרגישה את כפות ידייך אוחזות בשלי, או עוטפות אותי לחיבוק, החיבוק הכי רך שקיים בעולם.
ככל שהשנים עברו הבנתי כמה קיבלנו, אחיות שלי ואני, ממך:
את האהבה לים ב - DNA
את העניין בתרבות, בספרים, באמנות.
את הסקרנות והרצון ללמוד ולהתפתח.
הדאגה המתמדת לאחר.
את האנרגיות והתזזיתיות
החיים הם דבר מוזר סבתא, אף אחד לא מכין אותנו לאיך הם מתחילים ומסתיימים.
לאחרונה קבלתי כמה שיעורים על כמה שזה פשוט לא בשליטתנו…
ובעוד שחיים חדשים גדלים בתוכי, אני משתדלת לא לתת לעצב להשתלט כשאני מבינה שכבר לא תכירי אותה,
ולשמוח מהידיעה שכל-כך הרבה ממך נצור איתי ויעבור גם אליה…
אנחנו אוהבות אותך סבתא. כל כך ותמיד. השארת את החותם שלך בעולם ואת יכולה ללכת בשקט. אנחנו פה עם סבא, אל תדאגי.
הספד מאת הנכד נריה
סבתא סוזנה היקרה,
קשה לי מאוד לחשוב עלייך בזמן עבר, במיוחד לאור הנסיבות הקשות שבגללן את כבר לא אתנו יותר.
עוד יותר קשה לי לנסות ולתאר בכמה משפטים את האדם המיוחד שהיית, וכמה חשובה ומשמעותית היית בחיים שלי, של המשפחה ושל רבים אחרים.
כשאני חושב על הקשר שלי ושל שאר הנכדים איתך, ומנסה לחשוב למה הוא כל כך משמעותי, הסיבה הראשונה שעולה היא הנוכחות הקבועה והמתמשכת שלך ושל סבא מריו בחיים שלנו.
החל מגיל הגן ובית הספר, בטיולים עם סבא ובארוחות הצהריים אצלכם בבית,
ובהמשך בצבא, בתקופת הלימודים ולאחריה,
תמיד היית נוכחת. התעניינת בשלומנו, שאלת מה עשינו ומה שלום הנינים,
שמחת בהצלחות שלנו והתעצבת בכישלונות.
הנוכחות שלך בכל תחנות חיינו תמיד התאפיינה בשילוב של תכונות האופי והאישיות שלך.
תמיד היית סקרנית ודעתנית, אכפתית ומתעניינת,
שואלת שאלות ויורדת לשורש העניין עד שקיבלת את כל התשובות,
לא מהססת להגן עלינו אבל יודעת גם להעיר שצריך, והכל במצב רוח חיובי מלווה בצחוק המתגלגל שלך. ואולי הדבר הכי חשוב סבתא, זה שבשבילך תמיד היינו במקום הראשון.
במיוחד היה חשוב לך שנמצא זוגיות טובה ומאושרת, כמו שלך ושל סבא.
כמה שמחת להכיר את בני ובנות הזוג שלנו, ותמיד הקפדת להתעניין בשלומם.
לאורך השנים האחרונות לא הפסקת לשאול אותי מה שלום ירדן, לשוחח איתה בקיבוץ ובטלפון,
ולומר לי כל הזמן כמה היא חשובה לכם וכמה אתם שמחים שאנחנו ביחד.
במיוחד אני זוכר שבחתונה שלנו, שהתקיימה סמוך לתאריך יום ההולדת שלך, אמרת לי שהמתנה הכי טובה שקיבלת באותה שנה היא שאני וירדן מתחתנים.
אחרי שארבל, בני, נולד, את וסבא הייתם כל כך שמחים, וחיכיתם בקוצר רוח לכל ביקור שלנו בקיבוץ כדי לפגוש אותו ולשחק איתו. חבל שלא באנו יותר.
כמובן, אי אפשר לדבר על זוגיות מבלי להזכיר את הזוגיות המופלאה שלך ושל סבא.
הכרתם בגיל צעיר, כשהגעתם לשנת הכשרה בארץ, חזרתם לברזיל להדריך בתנועת הנוער, ולאחר מכן שבתם לקיבוץ כזוג נשוי.
גם אחרי עשרות שנות זוגיות, תמיד הייתם שם אחד בשביל השנייה.
השלמתם זה את זו, ידעתם לצחוק וגם קצת לכעוס, להתעניין זה בזו,
לדעת להתעקש על מה שחשוב ולהתפשר על מה שפחות,
לחזור ולצחוק מאותם סיפורים אבל גם תמיד לייצר חדשים.
ליהנות מטיולים בארץ ובחול, אבל גם מספר על הספה וסדרה בנטפליקס.
תמיד שמחתם בילדים, בנכדים ובנינים, אבל גם אהבתם את הלבד שלכם. פשוט דוגמה ומופת לכל זוג.
חוץ מהקשר האישי והמשפחתי, מסלול החיים שלך ושל סבא מעורר השראה.
עזבתם בית בורגני וחיים נוחים, עליתם על ספינה והפלגתם במשך שבועיים למזרח התיכון כדי לממש את דרך החיים שבה האמנתם.
קמתם מוקדם בכל בוקר ויצאתם לעבוד בשדה, בפרדס, בבית הילדים ובכל עבודה אחרת שאליה נדרשתם. גם כשהמצב בקיבוץ לא היה קל, לא ויתרתם על דרך החיים שלכם, ונשארתם בבית ובקהילה שבניתם ושכל כך אהבתם.
סבתא היקרה, אנחנו נפרדים ממך היום, אבל ממש לא שוכחים אותך.
אני מקווה שאיפה שלא תהיי עכשיו, את צופה בנו עם כוס קפה שחור ופרוסת עוגה,
צוחקת את הצחוק המתגלגל שלך, שמחה לראות שסבא מריו מוקף במשפחה,
וכמה משמעותית וחשובה היית בחיים של כולנו.
אוהב מאוד וכבר מתגעגע,
נריה ויזנברג
הספד מאת נווה רפפורט
סוזנה,
לפני כמעט שני עשורים, את ומריו נכנסתם למשפחה שלנו. הפכתם מעוד זוג ותיקים מהקיבוץ, לסבא וסבתא שכבר תקופה לא היו לנו. מריו- הדמות החביבה שזכרנו מהנוי בקיבוץ, וסוזנה- האישה החרוצה מהפיסטור, שאחראית למותג "שוקו סוזנה", שכל ילדי הקיבוץ בזמננו הכירו, הפכתם לסבא וסבתא גם עבורנו. עם השנים הרגשנו כאילו הייתם שם תמיד- בביקורים, בדאגה, בשמחות, בארוחות ובהומור המשפחתי... וברגע אחד מצמרר עזבת אותנו סוזנה.
סוזנה, אשת עשייה נמרצת, כל בוקר יוצאת להליכה, צורכת תרבות, מעודכנת בחדשות,
משתתפת בפעילויות לוותיקי הקיבוץ, עושה את כל מטלות הבית בעצמך, דואגת לבקר את
אהוביך, מבשלת, וכמובן לא מוותרת על אפיית עוגות לארוחות שישי ולכל אירוע. תמיד יש
לך מה לספר כשאני שואל את השאלה הקבועה "נו, מה חדש במשק?".
אפילו עם טכנולוגיה הסתדרת- השתמשת בסמארטפון, בוואטסאפ, ואפילו יום אחד עשית "פולואו" לגל באינסטגרם!
נתת לנו תמיד הרגשה אישית, ראית כל אחד מאיתנו, הנכדים והנינים, והיית דמות מרכזית בחיינו. כשאמא שלנו חולה, את הראשונה להעמיד לה סיר מרק עוף, כשרצינו המלצות לספרים ולסדרות בנטפליקס- ידענו לפנות אליך, לא פספסת אף יומולדת של כל אחד מאיתנו ותמיד התעניינת בנו. ידעת כל הזמן מה חדש בחיינו- לאיזו דירה עברנו, אם השכירות גבוהה או נמוכה, אם אנחנו מרוצים במקום העבודה שלנו, לאיזו מסעדה חדשה הלכנו ואפילו על דייטים מוזרים אפשר היה לצחוק איתך. תמיד היית חדה, מבריקה, צינית במידה ומבינת עניין, לא הרגשנו שאנחנו מדברים עם אישה בת 91. חיית את החיים במלואם, באנרגטיות ובחיוביות שכל כך אופייניים לך, צעירה בעשרות שנים מהגיל הכרונולוגי.
רק בשישי האחרון קלטתי שלבשת חולצה ממותג ממש שווה, שאלתי אותך מאיפה היא ואם איציק קנה לך, אמרת לי שקנית בעצמך ושאהבת את החנות הזו. לא חשבתי שנשים בגילך מכירות מותגים
כאלה...
היית מגנט לאנשים, כזו שיודעת להסתדר עם כולם ותמיד אפשר לדבר איתה על הכל.
המסירות והנאמנות שלך למריו, לבני המשפחה ולחברים בקיבוץ הייתה יוצאת דופן, תמיד
רגישה וחומלת, כזו שכל אחד ישמח לבקר ולזכות לביקור ממנה. לפני כמה ימים סיפרת לנו
שאחת העובדות הזרות בקיבוץ, פגשה אותך במקרה בהליכת הבוקר והתלוותה אליך,
וכשסיימתן מיד שאלה באיזה שעות את יוצאת בדרך כלל, כי כל כך נהנתה מחברתך.
סוזנה אהובה, הספקת הרבה והגעת לגיל מרשים. ידענו שאלו שנים אחרונות, שבשלב
מסוים הגיל יעשה את שלו, אבל לא היה לנו ספק שיכולנו להנות מעוד כמה שנים נהדרות
איתך: לשמוח יחד, להתרגש בחתונות ולבקר אותך עם עוד נינים חדשים.
לא היית בת 90 טיפוסית ולמען האמת גרמת לנו רוב הזמן להרגיש עצלנים לידך.
זה לא היה צריך להיגמר ככה, זה כואב ועצוב לנו. סוזנה, עכשיו תורך לנוח.
אוהבים וכבר מתגעגעים, כל הרפפורטים והפורברגים.
