חיים שואף ז"ל
-
1/3/1934 - 14/9/2026
חיים נולד בשנת 1934 וגדל כילד בשכונה היהודית בעיר אדירנה בתורכיה.
באותו רחוב גרה גם משפחתה של מלכה.
חיים עלה לארץ לבדו במסגרת עליית הנוער לאחר שחגג בר מצווה.
התחנך בקיבוץ הגושרים, ואח"כ עבד במקומות רבים בארץ והיה ממקימי פלמ"ח צובה ליד ירושלים.
קיבוץ שהורכב מקבוצות של יוצאי תורכיה ורומניה.
חיים עבד כל השנים בחקלאות, בקיבוצים שונים באזור הדרום.
את ביתם בהרחבה בברור חיל בנו חיים ומלכה לפני כ-16 שנים.
חיים היה שכן טוב, איש נעים הליכות ואוהב אנשים ואת משפחתו.
הספד מאת הבן רוני שואף:
אבא חיים שלי,
קשה לעמוד כאן היום ולהיפרד ממך.
93 שנים של חיים מלאים, של עבודה, משפחה, אהבה, נתינה וערכים — חיים שהשאירו אחריהם חותם עמוק בכל מי שזכה להכיר אותך.
היית אדם של עבודה.
אדם שלא פחד להתאמץ, שלא חיפש קיצורי דרך, ושכל דבר שעשית — עשית ביסודיות, באחריות ובאהבה.
החקלאות הייתה חלק ממך.
היית איש אדמה אמיתי. אהבת לגדל, לטפח, לראות משהו ששתלת צומח ומתפתח. היית ממקימי קיבוץ צובה, והיית חלק מהאנשים שבנו כאן חיים בעבודה קשה, במסירות ובאמונה.
אבל יותר מכל, היית איש של אנשים.
גידלת שלושה ילדים והענקת להם ערכים של יושר, אחריות, עבודה קשה והתחשבות באחר.
ואחר כך זכיתי אני להיות חלק מהחיים שלך.
לא היית רק אבא.
היית אדם שהיה שם בשבילי, שדאג לי, שהתעניין, שעזר, ושנתן לי להרגיש שאני חשוב לך.
והיית בן זוג אוהב ומסור למלכה.
האהבה והקשר ביניכם היו חלק כל כך משמעותי מהחיים שלך, והמשפחה כולה הרגישה את זה.
היה בך משהו מיוחד מאוד.
היית אדם ישר, אדיב, צנוע ואחראי.
אדם שאפשר לסמוך עליו.
דאגת לזולת, דאגת לשכנים, דאגת לגינה, דאגת לכל מה שהיה סביבך.
ואפילו לחתולים בקיבוץ — תמיד מצאת מקום בלב שלך לדאוג להם, להאכיל אותם ולשמור עליהם.
זו אולי אחת הדרכים הכי יפות לתאר אותך:
היית אדם שדאג.
דאגת למשפחה.
דאגת לחברים.
דאגת לשכנים.
דאגת לאדמה, לגינה ולבעלי החיים.
תמיד היה לך אכפת.
אבא חיים, המחלה לקחה ממך הרבה בשנים האחרונות, אבל היא לא הצליחה לקחת את האדם שהיית.
אני אזכור אותך לא רק בגלל 93 השנים שחיית, אלא בגלל איך שחיית אותן.
ביושר.
בעבודה.
באהבה.
בצניעות.
באחריות.
ובעיקר — בדאגה לאחר.
המורשת שלך נמצאת בילדים שלך, בי ובכל מי שלמד ממך מה זה להיות אדם טוב.
אני אמשיך לשאת איתי את הערכים שהענקת לי.
אמשיך לזכור את הידיים שעבדו, את האהבה למשק ולחקלאות, את הדאגה לגינה ולחתולים, את האכפתיות לשכנים — ובעיקר את הלב הגדול שלך.
אבא חיים,
תודה על מי שהיית.
תודה על מה שנתת לי.
תודה על המשפחה שבנית.
ותודה על הזכות להיות הבן שלך.
נוח על משכבך בשלום.
אני אוהב אותך, אתגעגע אליך, ולעולם לא אשכח אותך.
יהי זכרך ברוך.
הספד מאת הבת כוכי:
אבא שלי,
אני עדיין לא מצליחה להבין שאני עומדת כאן ומדברת אליך בלשון עבר.
אבא, היית בשבילי הרבה יותר מאבא.
היית אדם שתמיד יכולתי להאמין בו, לסמוך עליו ולדעת שהוא שם בשבילי.
היה לך לב אחד גדול.
לב רחב, נדיב וטוב, שתמיד היה פתוח לאחרים.
תמיד היה מקום אצלך לעוד אדם, לעוד עזרה, לעוד מעשה טוב.
נתת מעצמך בלי לחשוב פעמיים, בלי לבקש דבר בתמורה.
היית איש של אדמה.
איש של עשייה, של עבודה, של נתינה.
לא אהבת רעש ולא חיפשת כבוד. היית אדם צנוע, ישר וטוב, שתמיד העדיף לעשות ולא לדבר.
תמיד עזרת לאחרים.
תמיד האמנת ביושר, בשלום, בטוב שבאדם.
ומי שהכיר אותך ידע בדיוק מי אתה – אדם שאפשר לסמוך עליו, אדם שאוהבים ומעריכים.
והיית אבא של משפחה.
סבא לנכדים ונין לנינים, שכל כך אהבת.
אהבת את המשפחה שלך, אהבת בעלי חיים, אהבת את האדמה, ואהבת את הרגעים הקטנים של החיים.
ואיך אפשר שלא לחייך כשאני חושבת עליך עם המצלמה...
כל מי שהיה מגיע – היית מיד רוצה לצלם.
רצית לתפוס את הרגע, לשמור את האנשים שאתה אוהב, שלא ילך שום דבר לאיבוד.
וככה אני רוצה לזכור אותך.
עם החיוך שלך.
עם הצחוק שלך.
עם המצלמה ביד.
עם הלב הגדול שלך.
אבא, היה לך מזל גדול באימא, ולאימא היה מזל גדול בך.
הייתם מחוברים זה לזו בלב ובנפש.
ובתקופה הקשה ביותר, כשהמחלה כבר לקחה ממך כל כך הרבה, אימא לא ויתרה עליך.
היא הייתה אמיצה.
היא הייתה חזקה.
היא טיפלה בך במסירות שאין לה מילים.
היא הייתה שם בכל רגע, החזיקה אותך, שמרה עליך, אהבה אותך ולא נתנה לך להרגיש לבד.
והאהבה ביניכם היא משהו שנישא איתנו הלאה.
אבא, אני יודעת כמה היית רוצה להישאר איתנו.
ואנחנו כל כך רצינו שתישאר.
קשה להיפרד ממך.
קשה לחשוב שלא נשמע יותר את הקול שלך, שלא נראה את החיוך שלך, שלא תרים שוב את המצלמה כדי לצלם אותנו.
אבל אני מבטיחה לך שאנחנו לא ניפרד ממך באמת.
אתה תהיה איתנו בכל תמונה.
בכל זיכרון.
בכל פעם שנצחק וניזכר בצחוק שלך.
בכל פעם שנראה אדמה, בעלי חיים, או רגע משפחתי שתרצה לצלם.
ובעיקר – תהיה איתנו בלב.
אבא שלי, תודה.
תודה על מי שהיית.
תודה על הדרך שבה חיית.
תודה על היושר, על הנתינה, על הלב הגדול, על המשפחה שהיית עבורנו.
אני גאה להיות הבת שלך.
ואני רוצה שתדע, גם אם כבר אי אפשר להגיד לך את זה פנים אל פנים:
אני אוהבת אותך.
תמיד אהבתי אותך.
ותמיד אוהב אותך.
נוח על משכבך בשלום, אבא שלי.
אנחנו נמשיך מכאן עם כל מה שנתת לנו.
אתה נשאר איתנו. תמיד.
הספד מאת הכלה איריס שואף:
חיים חמי היקר
לפני 22 שנה נכנסתי למשפחה שלכם.
שמרתי שבת וכשרות ובהתחלה קצת דאגתי ...
אבל אתה קיבלת אותי כמו הבת שלך דאגת שיהיה לי פלטה בשבת והכול כשר ושארגיש בנוח.
דאגת להחזיר את הבת שלי כול יום מבית הספר.
טיפלת בנויה ותהילה שהיו תינוקות והוצאת אותם כל יום מהמעון.
היית סבא למופת.
"טוב שם משמן טוב" המשפט הזה אומר שחשוב השם הטוב של האדם.. לעומת שמן טוב ...
שזאת החומריות והגשמיות שלא נשאר איתנו..
המעשים הטובים שעשית והערכים שהנחלת לנו והחסדים שלך זה מה שנשאר איתנו לעולמי עד. השם הטוב שלך הולך לפניך.
הוכחת במעשים שלך ש"דרך ארץ קדמה לתורה" ואני בטוחה שעכשיו כשאתה למעלה יזקפו זאת לזכותך בשמיים ושהנשמה שלך תתקבל בחיבוק גדול בזכות הלב הטהור והכבוד שהענקת לכל אדם.
ולא רק לאדם אפילו לבעלי חיים, האכלת באופן קבוע את החתולים בשכונה ודאגת להם.
עוד בצעירותך עלית לארץ עם עליית הנוער ללא הוריך בהמשך השתתפת בייבוש החולה ועזרת בהקמת קיבוצים. היית חלוץ שהקים את המדינה ואיש אדמה, לחמת במלחמות ישראל.
אנחנו גאים במי שהיית. אין עוד אנשים כמוך.
נזכור אותך לעד.
הספד מאת דורון טל
חיים היקר והאהוב,
קשה לי לעמוד כאן היום ולדבר עליך בלשון עבר.
חיים ואני הכרנו לפני כ־16 שנים, כשעברנו לגור בהרחבה, בבית הצמוד לביתו של חיים, והפכנו לשכנים. כבר מהרגע הראשון נכנסת לי ללב, עם העיניים הטובות והחיוך הנצחי שהיה תמיד על הפנים ועם הלב הטוב שלך.
אבל עם השנים הבנתי שחיים היה הרבה יותר משכן עבורי. הוא היה אדם קרוב, יקר ואהוב, ממש כמו משפחה. הביטוי “טוב שכן קרוב מאח רחוק” מקבל עבורי היום משנה תוקף. חיים היה בשבילי שכן קרוב במלוא מובן המילה, אדם שתמיד יכולתי לפנות אליו, לסמוך עליו ולהרגיש שהוא שם בשבילי.
והיית שם תמיד, לא רק במילים אלא גם במעשים. היית אדם שתמיד רצה לעזור. לכל בעיה היה לך פתרון, לכל שאלה הייתה לך עצה, ותמיד ידעת מה לעשות. בכל פעם שהייתי צריך כלי מיוחד, עזרה או עצה טובה, היית שם.
ראית את ארבעת הילדים שלנו גדלים, תמיד שאלת לשלומם, תמיד החמאת להם וצילמת אותם, פשוט אהבת!
הדאגה שלך אליי באה לידי ביטוי גם ברגעים הקטנים והיומיומיים. כשהייתי עובד בגינה, היית מסתכל עליי ואומר: “דורון, שים כובע.”
במשפט הקצר הזה הייתה כל האכפתיות שלך. לכן היית בשבילי כמו אבא דואג.
דרך הגינה נוצר בינינו קשר מיוחד, ובזכותך למדתי הרבה על עצים, על צמחים ובעיקר על האהבה שצריך לתת להם. בכל פעם שהיה לי עץ עם בעיה, ידעת מיד מה לעשות. הרכבת לי על העצים זנים שונים של הדרים, כמו שרק אתה ידעת לעשות, והיית מגיע שוב ושוב לבדוק אם ההרכבה הצליחה. תמיד עשית את זה בסבלנות, באהבה ובחיוך הגדול שלך. הענפים שחיברת ישארו פה לתמיד, ואיתם הפירות.
הגינה הייתה המקום שבו ראיתי מקרוב את מי שהיית: אדם שמעניק חיים, מטפל, מתמיד ולא מוותר. לכן תמיד הסתכלתי עליך בהערצה גדולה. הסתכלתי על הדרך שבה חיית ואמרתי לעצמי: הלוואי שאזכה להיות כמו חיים. לקום בבוקר אחרי הפנסיה, לעבוד בגינה, להיות חיוני, עסוק, אוהב ונותן, עד הרגע האחרון.
אבל האהבה שלך לא הייתה רק לאדמה. היית איש של אדמה, אבל גם איש של אנשים. דאגת לצמחים, דאגת לחתולים, דאגת לכולם. היית הולך ברחוב והחתולים היו הולכים אחריך. הם פשוט ידעו מי אתה, אדם טוב, אכפתי ונותן.
הטוב הזה שלך התבטא גם בדברים הקטנים, שהפכו עם הזמן לזיכרונות גדולים. כל פעם שהיית מכין ריבה, היית מגיע ונותן לנו צנצנת. היית קוטף את הפלפלים החריפים, טוחן אותם ומביא לנו את הצ’ילי המפורסם של חיים, שכולם כבר הכירו.
אלה אולי מעשים פשוטים, אבל הם מספרים בדיוק מי היית: אדם שנתן מעצמו בשמחה, בלי רעש ובלי לבקש דבר בתמורה.
כזה היית.
אדם פשוט במובן הכי יפה של המילה.
איש של אהבה.
איש של נתינה.
איש של יושר.
איש של משפחה.
איש של אדמה.
ובעיקר איש טוב. פשוט איש טוב.
וכשאני חושב על כל הזיכרונות האלה, קשה לי עוד יותר להאמין שאתה אינך. חיים, אין לי באמת מילים לתאר את גודל האובדן ואת הכאב. קשה לי לחשוב שהגינה תהיה שם, העצים יהיו שם ואתה כבר לא תהיה שם.
אבל לצד הכאב, נשאר גם כל מה שהענקת לנו. נכנסת לנו ללב לפני 16 שנים, ושם תישאר. הזיכרון שלך, החיוך שלך, העצות שלך, הדאגה שלך והאהבה שלך ימשיכו ללוות אותי עוד הרבה שנים קדימה.
אני מקווה שאוכל לקחת איתי משהו ממך מהפשטות, מהטוב, מהנתינה והאהבה שהיית בה כל כך הרבה שנים.
חיים היקר, תודה על מי שהיית עבורי, עבורנו ועבור כל מי שזכה להכיר אותך.
נוח על משכבך בשלום, איש יקר ואהוב. אתה חוזר לאדמה שכל כך אהבת.
לא נשכח אותך אף פעם.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
השכנים- דורון ושגית טל.
