חיה ארגוב ז"ל

אני חושב שזה די מדהים לחשוב שכל האנשים שעומדים כאן עכשיו בדרך זו אחרת עומדים כאן בזכות האישה הקטנה ששוכבת שם. 

די מדהים לחשוב שכל כך הרבה אנשים שונים נמצאים כאן כולם יחד. 

מהילד הכי גדול של פושיק ועד דן-דן החמוד, הנין הכי קטן. 

המשפחה של פושיק ואריק נשארת המשפחה של פושיק ואריק, גם בלי פושיק ואריק. 

ועד כמה שזה מוזר, וזה באמת מוזר אנחנו ממשיכים בלי פושיק ובלי אריק. ו

כל זה בשנתיים המוטרפות האחרונות. 

בפעם האחרונה שעמדתי פה, איך החזקתי את היד של פושיק ודיברתי לאריק. 

ולהחזיק את היד של פושיק הקל עליי לדבר ישר, לדבר בשבילה, ולדבר לעניין. 

היום אין לי למי להחזיק את היד ויותר קשה לי לדבר ישר לפושיק וגם ישר ולעניין. 

אז אני נאחז הרבה בזיכרונות היום.. 

אני נזכר בבקרים בעומר בבית הגדול עם החצר היפה, עם הפרחים הקטנים וכל הפיצ'יפקס המפוארים של פושיק - מהאי שבמטבח ועד הקנקן חרסינה הספק קשור שהיה בחצר. 

אני נזכר בטיולים משותפים לביג המפורסם של באר שבע, שבזמנו נראה לי כמו יורודיסני בפריז. כמה תמים שהייתי. 

אני נזכר בקוגלה ובמרק שעועית האדום ובכדורי הבשר, 

{ לפני שגיליתי את נפלאות הצמחונות והטבעונות, סמאלה. } 

אני נזכר בקניית דברים טובים בחנות ממתקים אחרי קניית דברים מיותרים בפיראט האדום. 

אני נזכר בבריכה ובימי כיף ובצחוק מתגלגל ובחיוכים ממלא ימי כיף, ובמסיבות שינה שהיו התירוצים שלנו למפגש עם כל בני הדודים ובנות הדודות האהובים והאהובות שלי. 

אבל השנים האחרונות הפכו לימים של סיפורים אחרים - פתאום גיליתי צדדים שלך שאף פעם לא הרגשתי ושמעתי סיפורים עלייך שכמעט לא האמנתי, ראיתי אותך מתעייפת, מה שלא ידעתי שבכלל אפשרי.. והייתי איתך גם בימים שהיה לי עצוב לראות אותך. 

אבל גם בימים האלו היו קרני אור - שמחתי שהספקתי להכיר לך את שיר ואז את ג'ורג'יה, ואת זיגמונד ושהספקתי להראות לך את שי הקטנה. 

ובשנים האחרונות חזרתי גם לראות אותך המון, יחד עם שיר, ממש כמעט כמו בשנים ההן בתור ילד. ונזכרתי כמה תודות יש לי אלייך על מי שאני היום. 

תודה פושיק. 

תודה שלימדת אותי להיות הומניסט. 

תודה שלימדת אותי אופטימיות. 

תודה שהראית לי כמה כיף אפשר לעשות, כ

מה חפצים אפשר לאגור וכמה סבתא וסבתא הם חשובים. במיוחד לילדים אבודים. 

תודה ששרת לי ג'קרה קומפרו פיניטו. תודה שסיפרת לי על שולה. 

תודה שלימדת אותי לספר את הסיפור שלי. 

תודה שלימדת אותי להתמודד עם המוות. 

תודה שהיית סבתא שלי. 

ורגע לפני שאני הולך רציתי גם להגיד שאני מרגיש שמאז שפושיק הלכה, כל אחד מאיתנו מספר את הסיפור שלה קצת אחרת, ועבר כל כך מעט זמן אבל כבר נשמע שיש כל כך הרבה סיפורים שונים. ואני חושב שזה חלק מהגדולה של פושיק, שהצליחה להשאיר בכל אחד מאיתנו סיפור קטן שלנו ושלה שנוכל לספר לנו אותו גם כשהיא לא פה. 

אז הסיפור האחרון שלי, שאני מספר לעצמי כדי להיפרד זה שאני נכנס לאוטו וסבא אריק עומד איתן, ליד פושיק הקטנה, ואני נוסע לאט עם האוטו ומסתכל עליהם, ושניהם מסתכלים עליי בחזרה ומחייכים, ומנופפים בידיים החמודות שלהם לשלום, כמו שהם עשו תמיד.