זאב בונס ז"ל
-
19/8/1941 - 24/4/2026
זאב בונס נולד בפולין בעת מלחמת העולם השניה, היגר עם אימו לרוסיה ומשם לאורוגוויאי. התחנתך בתנועת הנוער הציונית ועלה לברור חיל, בו עבד במגוון תפקידים במשק.
זאב נשא לאשה את פאני בונס (לבית בראון) ז"ל ולהם 4 ילדים.
פרידה מזאב בונס בשם הקיבוץ - אוגניה שקולניק
אחד המשברים הקשים ביותר שעלול אדם לעבור בחייו הוא איבוד בן או בת הזוג, במיוחד אם היו שותפים לחיים ארוכים יחד.
לפני קצת יותר משנה נפרד זאב מאשתו פאני, אהבת חייו, אותה הכיר כשהייתה נערה צעירה בת 17, והוא בן 19.
לאחר יותר מ-66 שנות נישואין, זאב נפרד ממנה בשיר אהבה ספרדי ומוכר שאהב ומילותיו ביטאו את מה שהרגיש.
חייו של זאב לא התחילו בצורה קלה, הוא נולד בפולין בשנת 1940, בתחילת מלחמת העולם השנייה, שנה לא טובה ליהודי אירופה.
אביו נכלא במחנה עבודה ושם נרצח, ואימו פניה ברחה עם זאב הפעוט לאזורים בשליטה רוסית.
הם נאלצו לחיות בזהות נוצרית, וזאב לא עבר ברית מילה כנהוג.
עד סוף המלחמה הוסתרו ע"י פולנים טובים והיא הצליחה לקיים אותם בזכות כישוריה כתופרת.
במהלך המלחמה הכירה את בעלה השני, ויחד הביאו לעולם את אחותו הצעירה, מרים בונס-שמידט ז"ל.
עם סיום המלחמה הגיעו למחנות העקורים בגרמניה, משם הצליחו להגר לאורוגואי שם היו לפרניה קרובי משפחה.
אביו החורג אימץ את זאב כחוק, ושינה את שם משפחתו מפירסט לבונס.
באורוגואי זאב התחבר ליהדות, ואף התעקש לעשות ברית בגיל 13 אצל מוהל!
גם באורוגואי נתקל בגילויי אנטישמיות, ואף שבר את רגלו של חברו הטוב שקרא לו "יהודי".
במונטיבדיאו הצטרף לתנועת הנוער הציונית ובגיל 14 כבר הגיע לארץ, במסגרת עליית הנוער-
ישר לקבוצת הדרורים – קבוצת הנוער הראשונה שהתחנכה בברור חיל.
זאב התגייס לנח"ל המוצנח.
בחופשה מהצבא הכיר בקיבוץ את פאני בראון והשאר היסטוריה.
פאני וזאב התחתנו בשנת 1961, ויחד הקימו משפחה ענפה עם ארבעת הילדים – אורי, אורן, אילן ועינת.
זאב היה ביסודו איש חקלאות, כבר בתקופת הדרורים עבד כרועה צאן.
כשהשתחרר מהצבא עבד בשדה, ולאחר שעזבו את הקיבוץ עבד כמנהל הגד"ש בכפר דניאל ולאחר מכן מדריך חקלאי בעיינות.
לאחר שחזרו לקיבוץ בשנות ה-80 עבד במגוון תחומים- בעיקר בגידול תפו"א בגד"ש ותקופה מסוימת בקרמיקה.
לפני יציאתו לפנסיה היה מדריך חקלאי במסגרת מפעל תפו"ד.
זאב ופאני זכו לנכדים ונכדות, ולנינים ונינות – ונהג לומר- "משפחתי היא הניצחון האמיתי שלי על הנאצים!"
לאחר יציאתו לפנסיה טיפל במסירות באשתו, נהנה מהמשפחה והיה יו"ר הפרלמנט המקומי, שהתכנס בתחילה באזור המסגרייה, ואחר מכן עבר לביתו.
זאב נפטר לאחר הליך רפואי, היה ערני ותפקד עד ימיו האחרונים, ומותו בא די במפתיע.
אנו נפרדים ממך היום -חברייך ובני משפחתך,
בניך ובתך, הנכדים והנינים.
יהיה זכרך ברוך תמיד.
הספד מאת הבת עינת בונס חמיאס
אבא אהוב שלי
אני לא מאמינה שאנחנו עומדים פה שוב, רק לפני שנה קברנו את אימא האהובה שלך ושלנו.
נכנסת לבית החולים לצנתור ואז העניין הסתבך.
הרופאים אמרו ״סיבוך נדיר״ והרי ידענו שאתה אדם נדיר.
נתת לנו שנה להתגבר על אימא ועכשיו אתה מצטרף אל אהובתך.
במשך יותר מ 66 שנים הייתם יחד. התאהבת באימא במבט ראשון בתמונה שראית וכשהיא עלתה לארץ מברזיל היא התאהבה בך- ואיך אפשר שלא להתאהב בך.
חייתם את החיים הטובים בטיולים, ריקודים, על האש עם משפחה וחברים.
הקמתם משפחה לתפארת 4 ילדים, 22 נכדים ו 42 נינים וכן ירבו.
אבא תמיד אמר שזאת הנקמה הכי טובה בנאצים.
אבא היית אדם מיוחד במינו, מלך הארץ, חקלאי בנשמתו ויש אומרים נביא הזעם,
כאשר היה מנבא איזה מזג אוויר יהיה או בתחום הפוליטיקה והמדינה.
שנים היית יושב ראש הפרלמנט (הכיסא שלך תמיד יהיה שמור בראש השולחן)
״איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא״ שר שלמה ארצי וזה לגמרי נכתב עליך.
אין ולא יהיה אדם צנוע, טוב, יפה, חכם, אוהב אדם, אבא וסבא מדהים וחבר אמת כמוך אבא.
אני אוהבת אותך כל כך ותמיד תהייה בליבי וחלק מחיי.
תמסור חיבוק לאימא תמשיכו לרקוד ולאהוב ביקום אחר.
בתך הקטנה, עינת.
הספד - האחיין טל שמידט
הי דוד זאב,
אנחנו משפחה מאוד קטנה, היו לנו רק 2 דודים.
הייתה דודה סוניה בברזיל ואתה- הדוד המיוחד פה בקיבוץ.
האיש שתמיד עם חיוך, עם הצחוק המתגלגל שאפיין אותך והסיגריה כמובן.
אני זוכר בתור ילד איך תמיד חיכיתי לסוף ארוחת הערב בחדר אוכל בימי שישי כדי לבוא לבית שלך ושל "טיה" פאני לאכול משהו טעים ולהיות חלק בשיחות של גדולים.
זוכר כמובן את הסיפורים איך דאגת לאחותך הקטנה מרים, אימא שלי,
כשהייתם קטנים ונדדתם ממקום למקום ברחבי אירופה עד שהגעתם לאורוגוואי.
כמובן הזיכרון החזק שבכל מסיבה בקיבוץ אתה ודודה פאני מסמרי הערב, תמיד רוקדים ושמחים ואנחנו היינו מסתכלים בשמחה וקינאה שפשוט לא אכפת לכם מכלום אלא רק לרקוד ולשמוח.
אהבתי מאז שאני ילד את השיחות איתך על מזג האוויר.
איכשהו תמיד ידעת מתי מגיע הגשם בלי להסתכל במודלים,
שיחות על חקלאות כי היית מלך תפוחי האדמה.
זה קטע שנשארו לך עד יומך האחרון ידיים של חקלאי.
היו שיחות על ביטחון עם נגיעות פוליטיקה.
אמרת לי לא מזמן שלמרות שאתה מודאג מהמצב ולאן המדינה הולכת ושכדאי שנתעורר כולנו ואז צחקת ואמרת שאתה כבר לא תהיה פה כדי לראות והדלקת סיגריה בחיוך.
בשנים האחרונות אתה ואבא הייתם מאוד מאוד קרובים.
הייתם קוראים אחד לשני "אחי"- כי באמת הקשר שלכם היה מאוד כנה וקרוב.
בימים שאבא לא הצליח להגיע לפרלמנט היית בא לראות מה שלומו הייתם יושבים יחד, מדברים וכמובן צוחקים המון .
בימיו האחרונים התקשרת וביקשת ממש שהוא יחזור מבית החולים לקיבוץ כדי שתוכלו להיפרד, אז הנה אתם נפגשים שוב.
דוד, מנחם לדעת שלפחות לא סבלת ושתפגוש את פאני אהובתך ואת אבא ואימא שלי ותצחקו כולם יחד.
תנוח לך ,
בשם האחיינים- מאיר, מיכה, זהר וטל שמידט
הספד מאת הכלה דבי
שהגעתי לישראל בשנת 2020, בתקופת הקורונה, איבדתי את אבא שלי בארץ ולא יכולתי לנסוע להיפרד ממנו. הייתי שבורה ובכיתי, ואבא (אבא) חיבק אותי, ניחם אותי ואמר לי: "אל תדאגי—יש לך אבא כאן." והוא באמת חי לפי המילים האלה בכל יום.
תודה לך על שהיית עבורי אבא אוהב, דואג וטוב.
כששמעתי על הסיבוכים לאחר הניתוח, התפללתי וביקשתי מהמשפחה שלי להתפלל יחד איתי, בתקווה לנס. אבל באמונה שלנו אנחנו סומכים גם על דרכו של האדם וגם על רצון ה'. ואם זה היה רצונו של ה' לקרוא לאבא הביתה, אנחנו מקבלים זאת.
אני מתפללת שנשמתו תמצא מנוחה ושלווה, ושיהיה לו מסע יפה כשהוא מתאחד עם יקיריו שכבר אינם
איתנו. אני רוצה שידע שהוא היה אהוב מאוד—ושהוא יחסר לי עד אין קץ.
הספד מאת הנכדה גאיה
סבא שלי האהוב
ניסיתי לחשוב מה ואיך להתחיל ולכתוב עלייך, והמילה הראשונה שקפצה לי לראש היא אהבה,
ובפרט אהבה ללא תנאים.
אהבת את הארץ הזו בכל ליבך, אהבה כזו ללא תנאים.
במהלך חייך הארץ שינתה את פניה לא פעם ועדיין אתה דבקת בה ובאמונה שבפנים קיים עוד טוב.
למרות שדאגנו לקרוא לך נביא הזעם כי תמיד חזית מתי יגיע גשם, מלחמה או בחירות.
אתה תמיד ידעת לסיים את הנבואות שלך בנימה חיובית שבאופן אישי עזרה לי להמשיך ולדבוק באותה האמונה שיהיה כאן טוב.
אהבת גם את סבתא אהבה ללא תנאים, כזו שגרמה לי להאמין שקיימת אהבה טהורה ואמיתית בעולם.
לאחר השינוי שעברה סבתא כבר לא הייתה אותו הדבר.
שמחת החיים שהכרת והחום דעכו ועם זאת דבקת לצידה.
צפיתי בך מסתכל עליה ומתמוגג. מכין לה את המרק בעדינות ודואג לציין בפנינו בגאווה שהיום סבתא הכינה את האורז!
הייתי מסתכלת מהצד ורואה אותך מרים אותה לריקוד ומדריך אותה צעד אחד צעד.
בעדינות וברגישות.
ראיתי איך הסתכלת עליה בפנים מוארות כאילו היא האישה היפה ביותר שראית כל חייך גם אחרי כל השנים שהעברתם יחד.
לאחר האירוע הראשון שעברת נסענו יחד לבית החולים באמבולנס.
אני במושב הקדמי ואתה מאחורה.
שמעתי אותך מספר למתנדבות של מד״א בקול רועד על הפעם הראשונה שראית את התמונה של סבתא, סיפרת להם איך התאהבת וכבר אז ידעת שהיא תהיה אשתך.
סיפרת על אח של סבתא שלא עשה לך חיים קלים ועל המתנדבות בקיבוץ שלרגעים סחררו אותך אבל כשראית אותה הכול היה ברור.
הן אמרו שנשמע שאתה מאוד אהבת אותה ואתה אמרת כן בקול כבד ועצוב ואז מיהרת להקליל את האווירה ולספר על המשפחה המפוארת שהקמת ועל זה שכבר לנינים שלך יש נינים ואתה כבר חומש ושזוהי הנקמה שלך לנאצים הארורים!
סבא, תודה לך על שיעורים כל כך חשובים לחיים, על כל שיחה שנתנה לי פרופורציות או תובנות חדשות ובעיקר על אהבה ללא תנאים.
אני מודה על כל רגע שבו זכיתי להעביר לצידכם ובעיקר מוצאת נחמה שאתם שם ביחד ממשיכים לרקוד.
הנכדה גאיה
הספד מאת הנכד אופק
שזאב נהיה סבא
הפסון עוד היה שם, החדות, הדיוק והחוכמה
היסטוריה, סיפורים ולקחים רבים של ניסיון חיים משובח.
איך ישב גור הזאבים ליד סבו והקשיב לו לכל מילה ,
החוכמה נודפת מסיפורי עבר שמולדים לקחים למחר.
סבא שלי, אני זוכר כל רגע איתך- מהטרקטור לשדה, מפרי לירק,
מעץ לשדה ומאדמה למדינה.
לא לכולם יש אחד שאומר לא לוותר,
לא לכולם יש אחד שישב ויספר סיפור נורא כמו אגדה רחוקה,
לא לכולם יש אחד שעומד על שלו ועושה מה שהוא בוחר.
לא לכולם יש את סבא זאב.
אבל לי היה.
אני אוהב ומתגעגע לכל מה שהיה ולכל מה שהיה יכול להיות,
לכל חוט זיכרון ותמונה באלבום,
למשפט האחרון שאמרת לי בשיחה האחרונה שלנו "תמשיך לטייל ואל תעצור, תטייל בשבילי"
אוהב וכואב
הנכד אופק
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!