ויטוריו קורינלדי ז"ל
-
31/7/1931 - 28/2/2026
ויטוריו קורינלדי ז"ל היה חבר קיבוץ ברור חיל שנים רבות.
נולד באיטליה וגדל בברזיל, שם היה חלק מתנועת דרור במסגרתה עלה לישראל והגיע לקיבוץ.
בברור חיל מילא תפקידים רבים, בהם מזכיר הקיבוץ. בקיבוץ נולדו שלושת ילדיו - גדעון, יהונתן ועמוס. היה אדריכל מוערך שבין היתר תיכנן את חדר האוכל בקיבוץ.
ויטוריו זכה לנחת בשנים האחרונות כאשר פרסם בעזרת חברים ועורך מקצועי את 2 ספריו -
ספר מבחר קריקטורות שיצר בשנותיו כחבר קיבוץ, וספר מקצועי ומקיף על עבודתו כאדריכל שנים רבות.
ויטוריו הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בברור חיל.
הספד בשם המשפחה - הקריא הבן יהונתן:
אבא נולד בשנת 1931 ב־מילאנו, בן למשפחה איטלקית שורשית.
נסיבות מלחמת העולם השנייה אילצו את המשפחה לעזוב הכול ולהגר לברזיל.
את המסע לשם זכר כחוויה טובה, כמעט הרפתקנית, אך תחילת הדרך בארץ החדשה הייתה עבורו טראומטית — שפה זרה, תרבות אחרת, מציאות חדשה ולא מוכרת.
בתוך זמן לא רב השתלבה המשפחה בקהילה היהודית המקומית. אביו, סבא שלנו, שימש לימים כיושב־ראש הקהילה, ואבא והאחים מצאו את מקומם בתנועת הנוער דרור. שם אבא הפך למדריך — ושם גם הכיר את אמא.
אהבתם נמשכה למעלה משבעים שנה.
באותן שנים החל בלימודי אדריכלות באוניברסיטה בברזיל, והצטיין בכישרון ובהצלחה.
לאחר נישואיהם עלו ההורים ארצה, להכשרה ברמת יוחנן, שם נולד עמוס הבכור.
משם הגיעו לברור חיל.
אבא השתלב במהרה בעשייה האדריכלית ברחבי הארץ. הוא הפך לאדריכל הראשי של הסוכנות בדרום והיה שותף להקמת יישובים רבים באותן שנים של בנייה וצמיחה.
בהמשך החל לעבוד במשרד האדריכלות של התנועה הקיבוצית. שם צמח, התפתח, והגיע להיות האדריכל הראשי של המשרד — שלימים הפך ל־א' ב' תכנון.
במהלך תקופה זו תכנן שורה ארוכה של פרויקטים ברחבי הארץ: חדרי אוכל, שכונות מגורים, בתי ספר ומכללות, מתקני ספורט, מבני תעשייה, רפתות ועוד. עשייה רחבה ומגוונת, שהייתה חלק מהמפעל ההתיישבותי של אותם ימים.
במיוחד זכה לתכנן את רוב המבנים בקיבוץ ברור חיל — מקום מגוריו וביתו. חדר האוכל, מחסן הבגדים, המרפאה, שכונות המגורים, בתי הילדים, מועדון התרבות ועוד. הוא לא רק תכנן מבנים — הוא תכנן מרחב חיים של קהילה שלמה.
המעבר מחיי השיתוף, שבהם האמין בכל מאודו, אל תקופת ההפרטה — הסב לו צער עמוק, צער שלא תמיד הצליח להכיל. גם כשחי בעיר, האמין בכל ליבו כי הרעיון הקיבוצי היה מפסגות הרעיון הציוני ומרגעי השיא של חייו.
אך מעל לכל – היה איש משפחה בכל רמ"ח איבריו. המשפחה הייתה עבורו עוגן, בית ומשמעות. הוא לא הרבה במילים גדולות, אבל במעשים – תמיד היה שם. בנוכחות שקטה, בעצה שקולה, במבט גאה, ביד תומכת.
הוא שמח בכל לידה, התרגש מכל הישג קטן כגדול, הקפיד לשמור על קשר, להתעניין, לשאול, לזכור. לילדיו היה אבא שמאמין ודוחף קדימה, לנכדיו סבא סקרן, אוהב ומפנק, ולניניו מקור של חום ושורשיות. גם כשהחיים הובילו אותו למקומות אחרים, לבו תמיד שב אל אמא ואל המשפחה.
הבית – באשר היה – היה מלא באהבה, בערכים, ביצירה ובתחושת שייכות עמוקה. המורשת שהותיר לנו איננה רק מבנים שתכנן או יישובים שהקים, אלא משפחה מלוכדת, ערכית ואוהבת, שנושאת את דרכו ואת אמונתו הלאה.
אבא אהב את הקיבוץ ואת חבריו אהבת נפש.
אנחנו מוקירים תודה על כך שזכה להיטמן בבית העלמין, שהפך לגלעד לדור המייסדים — אלה שעזבו הכול: משפחות, לימודים אקדמיים, עסקים ועוד — ובאו להקים יישוב בלב השממה, יש מאין.
הספד מאת הבן עמוס:
אבא אהוב ,יקר ונערץ
כל המילים שבעולם לא יספיקו כדי להלל את טוב לבך, את הפשטות, הצניעות, ואת האנושיות שהייתה חלק בלתי נפרד ממך ושאותה חלקת ברוחב-לב עם כולם.
בחודשים האחרונים בריאותך בגדה בך,
הוזזת ממחלקה אחת לשנייה, משם שוב לעוד אחת ועוד אחרת, דבר שלא תרם להחלמה המיוחלת.
אדם בא לעולם עירום ועוזב אותו עירום, וכל מה שנותר אחריו הם מעשיו ופועלו.
אבא יקר ואהוב שלנו, אנו גאים בך היום, תמיד ולתמיד.
בכל המעשים שהשארת אחריך, בצניעות העצומה שלך, ביושר, ובאמת שהיו נר לרגליך, שאותם דאגת ללמד אותנו.
ביום הזה אין אנו בוכים לבד, בוכים איתנו רבים אחרים שכל חייך עזרת, תמכת ותרמת להם.
מבטיחים לזכור את המורשת שהנחלת לנו בדרכך המיוחדת.
תנוח על משכבך בשלום.
הספד מאת שלושת כלותיו - אליאני, נועה ושושי
ויטוריו,
את הרזומה המרשים שלך ואת כל פועלך כבר הזכירו. דיברו על האדריכל, על היוצר, על האיש שבנה בתים וקהילות.
אני מבקשת לדבר על האדם שהיית — האיש החם, הצנוע, זה שפגש כל אדם בגובה העיניים והותיר בו חותם של טוב.
למשפחה שלך היית לב פועם.
לילדים, לנכדים ולנינים — היית סבא במלוא מובן המילה. סבא שמקשיב, שמחבק, שמספר.
זכית — והם זכו — לשבת לצידך ולשמוע סיפורים שעברו מדור לדור.
האיליאדה והאודיסאה לא היו רק יצירות עתיקות מפיו של הומרוס — הן חיו בקולך, קיבלו עומק, צבע ונשמה.
וכך, בדרכך השקטה, המשכת לחבר בין הדורות, ולהעביר הלאה תרבות, ערכים ושורשים.
הוקל לנו שבסופו של דבר הגעת למקום שאליו כל כך רצית לשוב.
חלמת לחזור לקיבוץ, לחיות בו את ימיך האחרונים לצד החברים והמשפחה.
תכננת, קיווית, רצית — ולא הכול הסתייע כפי שביקשת.
אבל הלב שלך היה כאן, והחיבור למקום ולאנשים מעולם לא נותק.
אנחנו נפרדים ממך עם געגוע גדול, כזה שכבר עכשיו מתערבב בגאווה.
גאווה לשאת את שמך.
גאווה להמשיך את דרכך.
גאווה במורשת שהותרת לנו — מורשת של ידע, של צניעות, של אהבת אדם ומשפחה.
הילדים, הנכדים, הנינים — והדורות הבאים — יידעו מי היית,
יידעו לספר על האיש והאגדה,
ויידעו שהיית קודם כול — אדם.
נוח בשלום, ויטוריו.