הספד בשם הקיבוץ, מאת אוגניה שקולניק:
היום אנחנו מלווים את חברת המשק המבוגרת ביותר בדרכה האחרונה.
בחודש מרץ הקרוב הייתה צריכה לחגוג יום הולדת 100!
מרים וייספוס נולדה ב-27.3.1926,
בת יחידה להוריה אידה ואליעזר- לייזר וייספוס.
ההורים היגרו מפולין לוינה באוסטריה, שם למדה אימה תפירה.
אביה לייזר התפרנס ממסחר בתכשיטי זהב וגם של מוצרי סדקית.
הוא היגר לברזיל, והשתקע בשכונת Bom retiro בעיר סאו-פאולו, שגרו בה אז יהודים רבים שהיגרו מאירופה.
כעבור שנה הצטרפו אליו אשתו והבת הקטנה מרים, כך שלמעשה מרים גדלה בברזיל.
מרים הייתה חברה בתנועת הנוער דרור בברזיל ועלתה לארץ בשנת 1955 או 1956
באחת הקבוצות של הגרעין ה-6, שהיה הגרעין הגדול ביותר.
אמא של מרים הייתה תופרת, וגם מרים ידעה לתפור, ולכן שלחו אותה לקורס לתפירת חזיות בתל אביב.
בתל אביב פגשה והכירה במקרה, את פלט שחר שהיה נהג המשאית של חניתה.
בעקבות ההיכרות ביניהם, מרים עברה לחניתה, שם התחתנו ב-13.8.1957
ובשנת 1958 נולדה הבת הבכורה דורית.
עוד בהיותה בברור חיל - התחילה מרים לטפל בהעלאת הוריה לארץ, כיוון שהייתה בת היחידה.
מרים לא אהבה את האופי היקי של קיבוץ חניתה, ולא נקלטה בו.
היא אמרה שהיו מאד נוקשים בחניתה והתגעגעה לחבריה וחברותיה בברור חיל ולאופי הברזילאי המתון יותר,
ולכן פנתה לברור חיל בבקשה לחזור אליו- עם משפחתה ועם הוריה.
פלט לא התלהב בהתחלה, אבל מרים הייתה נחושה והצליחה להשיג את מה שרצתה.
מרים חזרה לברור חיל, כמובן עם הבת דורית שהייתה כבר בת 3,
ועם הוריה שעלו לארץ בעקבותיה ונקלטו כהורים של חברים בברור חיל.
כעבור שנה פלט הצטרף אליה, ואכן התקבל לחברות מאוחר יותר, ולא יחד איתה.
לאחר ששוב התאחדו, נולדה בברור חיל הבת הצעירה הגר.
מרים עבדה בתפירה בקונפקציה, ובהמשך גם בקרמיקה.
הייתה מאד מעורבת ומרכזת וועדת בריאות וחברה בה.
היא דאגה להביא לקיבוץ בעלי מקצוע כמו שופן הספר, כשעוד הייתה מספרה בקיבוץ,
כדי להקל על החברים שלא יצטרכו לנסוע לשדרות,
כיוון שאז לא היו הרבה רכבים בקיבוץ וגם כדי לא לבטל שעות עבודה.
מרים הייתה אמא וסבתא מאד מעורבת ודאגה תמיד לכולם.
היא ידעה לקבל את האנשים כפי שהיו.
את חנניה אורן שנישא לדורית ובא מקיבוץ דתי, קיבלה באהבה וכן את אורחות החיים שלו שהיו שונים משלה.
מעולם לא התווכחה איתו, והמשיכה לדאוג לבת דורית ולנכדים אחרי שחנניה נפטר בטרם עת.
הבנות וגם הנכדים גמלו לה באהבה ובטיפול מסור.
דורית שתמיד גרה בקיבוץ, ביקרה אותה כל יום בביתה וגם לאחר מכן כשעברה לבית הסיעודי.
הייתה מאד בריאה ועצמאית ורק בשנתיים האחרונות הייתה לה עובדת.
מרים הייתה מאד עצמאית ופעילה.
גם לאחר שחגגה 90, עדיין צבעה לבד את השיער,
מאד אהבה לנסוע עם הבנות והנכדים.
להסתובב בשדרות, לבקר בחנויות ולגלות מבצעים
מרים זכתה ל-7 נכדים ונכדות, ול-5 נינים בנים.
4 של דורית- הבנות שירן, לירון, סיגל שמתחתנת בפברואר והבן מאור, שכשמו כן הוא- אור מאיר ועוזר תמיד.
3 של הגר – הבכורה רוני והתאומים דניאל וגילי.
וחמשת הנינים: התאומים ליאב ואושרי, ואילאי של לירון ואביחי אוחיון,
רום וראם של רוני.
תנחומינו לכולכם, אני בטוחה שתמיד תזכרו ותספרו עליה באהבה גדולה.
מרים יקרה, גם אנחנו נפרדים ממך היום,
יהי זכרך ברוך תמיד.
הספד מאת הבנות דורית והגר:
אמא, המירוץ לגיל 100 הסתיים 3 חודשים מוקדם מדי.
בחגיגות גיל 99 היית כ"כ מרוגשת מכל החברים והחברות שבאו להשתתף בשמחה.
קיבלת כ"כ הרבה אהבה והיית מוצפת כולך ברגשות עזים.
אמא שלי- הפסיכולוגית הפרטית שלי, המנטורית שלי לחיים, אשת שיחה ונחמה, עם דאגה אינסופית
לכל אחד ואחת במשפחה הקטנה והמורחבת שלנו.
אם אפשר להגיד עלייך 2 מילים שהכי מאפיינות אותך זה אמא לביאה ולוחמת.
תמיד תמיד עומדת על שלך, נלחמת בעד דעותייך ושום מכשול לא הרתיע אותך, לעולם.
תמיד האמנת בדרך שלך ורצית שהכל ילך לפי דרכך. לא שמרת שום דבר בבטן ולא פעם חטפנו ממך ריקושטים, אבל תמיד ידעת בסוף להתנצל, לחבק ולנשק.
והאוכל, אוי האוכל- השניצלים והניוקי והפז'ואדה. אבל הכי הכי היית אלופת העוגות.
אמא, אף פעם לא רצית להכביד עלינו או להטריח אותנו ותמיד היית אומרת לנו-
טוב זהו תלכו הביתה, יש לכם מה לעשות, לא צריך לשבת אצלי כ"כ הרבה זמן אני כבר אסתדר לבד. טוב זה אולי בגלל שבכל זאת את פולניה במהותך…
בייביסיטר מושלמת לנכדים-מפנקת ודואגת בלי סוף. כמה הם אהבו לישון אצלך בבית,
לאכול, להיזרק על הספה ואח"כ היית מתלוננת שכל הספה מבולגנת ושמהר לסדר.
אמא, המשפט שאפיין אותך תמיד זה "אין ריבים במשפחה", תמיד אפשר לדבר ולהשלים.
היי שלום ונוחי בשלווה, אין לך עכשיו יותר למי לדאוג.
מהבנות
דורית והגר
הספד מאת הנכדה - שירן אורן-אוחיון:
סבתא אהובה ויקרה,
הגיע הזמן להיפרד אחרי 99 שנים מלאות וטובות.
זכינו שהיית איתנו כל כך הרבה זמן, זכינו
לחוות איתך רגעים טובים, שמחים וגם עצובים,
וזכינו להכיר אישה מיוחדת במינה.
אהבת את הנינים שלך.
אהבת לראות אותם גדלים ושמחים.
כל פעם שהיינו מגיעים אלייך הביתה, תמיד שאלת
לשלומנו,
ותמיד קיבלת אותנו בחום, באהבה ובנוכחות שקטה.
היית סבתא טובה ומדהימה.
אישה צנועה, רגישה, עם לב גדול.
תמיד ידעת מה לומר,
ותמיד היית שם בשבילנו – בשקט, בעקביות, בלי
הרבה מילים ועם הרבה לב.
אני זוכרת שהיינו מגיעים אלייך עם בגדים חדשים
לסדר ולתקן ואצלך זה אף פעם לא היה רק עניין של בגדים,
זה היה זמן יחד, תשומת לב, סבלנות ורצון לעזור.
אהבת לשבת וליצור,
היית יצירתית, והידיים שלך תמיד היו עסוקות
בעשייה שיש בה לב.
הנוכחות שלך מילאה את הבית בתחושה של שקט
וביטחון.
סבתא, תודה.
תודה על כל מה שלימדת אותנו - על ערכים, על
צניעות, על נתינה, ועל אהבה פשוטה ואמיתית.
תודה על השבתות שבילינו יחד,
על השיחות, על ההקשבה,
ועל זה שתמיד התעניינת, שאלת ורצית לדעת מה
קורה אצל כל אחד מאיתנו.
אהבנו אותך מאוד,
ותמיד נישא אותך בלב שלנו.
יהי זכרך ברוך.
