שרה גלבוצקי ז"ל
מילות
פרידה מאמא - ינאי גלבוע
אמא, היום את נפרדת מאיתנו והולכת להיפגש עם אבא שכל כך אהבת.
כמו שדאגת לנו כל השנים, היום אנחנו רוצים
לוודא שלקחת לדרך סוודר, שלא יהיה לך קר, מרק ואורז שלא תהיי רעבה, פירות שיהיה
קצת סוכר ושתלכי לאט ותגיעי בביטחה.
אנחנו כל כך שמחים שהחודשים האחרונים שלך היו טובים במגבלות המצב הבריאותי.
רק שלשום היית בשיעור
התעמלות עם ירדנה בוותיקון או שנפגשת איתה אחת על אחת בבית ופעמיים בשבוע ביחדיו בו
כל כך נהנית מפעילות גופנית ועבודות יד ואומנות בחוג של מלי מלון או לדבר עם נורית
בלקין.
אמא, את
ואבא גידלתם וחינכתם אותנו לשמוח בחלקנו, להיות בני אדם טובים וחברים טובים,
בינינו ובין בני הכיתה שלנו ובכל מסגרת בה היינו. מיכל ואני ממשיכים במסורת ותמיד
מאחלים לבנים שלנו שיעשו חברים חדשים וטובים.
יש לי כל
כך הרבה סיפורים שבטוח משותפים לכל האחים מכיוון שהיינו משפחה של רפתנים ושחקני
כדורעף. מסיימים חליבת ערב, עוברים בבית של ההורים, הולכים להתקלח ועד שחוזרים,
הסטייק והציפס היו מוכנים. תמיד עברנו אצלך ואצל אבא אחרי כל אימון ומשחק, לחגוג
את הנצחונות או להתנחם בהפסדים ותמיד
לעשות קומפרס איפה שנפצענו.
יש לי
זכרון, שמשותף גם לדניאל, שבו נרדמנו בסלון בבית, על מנת לישון אצל ההורים ולהימנע
מהלינה המשותפת.
אני הצלחתי כמה פעמים לשכנע את אמא להישאר.
זאת כנראה הסיבה שעד היום אני אוהב להירדם בסלון.
באגף
הקולינרי- זכורים לנו שבתות בהן הכנת את הפיצות הדקות, הכי טעימות בעולם, עם המון
גבינה נמסה בפה ורוטב עגבניות שאת היית מכינה בכלי מיוחד לפיצות, ועוגות השמרים,
פרג ושוקולד ועוגת הגבינה המשולשת עם הביסקווטים והשוקולד, שחן מכינה עד היום. וכמובן הפיז'ואדה המנחמת ולקינוח האבוקדו המתוק, שהבנים שלי כל כך אוהבים עד
היום.
המשפחה
הברזילאית שלך היתה כל כך חשובה לך.
זה גם השם של הווטסאפ המשפחתי שלנו.
דוד נפתלי זכרונו לברכה ודודה אילנה שתיבדל לחיים ארוכים ובריאים,
דוד לאון, אחיך הצעיר ביותר שעדיין חי בגיל 95 ואיתו דברת כל יום שישי.
ואת האהבה
הזאת למשפחה ולברזיל העברת לנו ואנחנו לילדים שלנו.
אמא,
מאושרים בשבילך ובשבילנו, שהלכת בחטף, בשניות ממש, ללא כל סבל. שבערב היינו כולם
אצלך, הלכת לישון והלכת לנצח לדרכך.
תהיי גאה שהשארת בכל אחד מאיתנו הבנים את התכונות והאופי הכל כך מיוחדים שלך.
מתגעגעים
ואוהבים, הבנים שלך.
Dear Analin,
you worked with Ima for 10 years. You loved her so much and took care of her,
that we admire you and love you. You are the daughter that ima never had. We
are grateful and thankful for you.
הספד לשרה – בשם הכלות, עדנה גלבוצקי
ארבע כלות לא פשוט. וכשנשאלת שרה, ארבע כלות?
ענית: כאלה מוכנה עוד אלף.
פינית לכל אחת מקום בלב, אהבת אותנו ואנחנו אותך.
למדנו ממך מידות, האמנת שהכל צריך להיות במידה נכונה, לקנות במידה, לאכול במידה, חברים במידה, היית פמיניסטית במידה, נהגת להגיד לי תעבדי עד ארבע זה מספיק כשיש ילדים.
ידעת להכין שתי עוגות מעולות, עוגת שוקולד וזאתי האלוהית של פסח והיה די בהן כדי שנכתיר אותך לקונדיטורית מדופלמת...
כולנו ידענו מה מחכה לנו בשבת בצהריים:
מנת הדגל- עוף בתנור עם תפוחי האדמה וגזר, האורז הלבן ולצידו שעועית שחורה... ולקינוח אבוקדו מתוק.
אכלנו במשמרות והתענגנו על תחושת הבית והחום שעטף את כולנו. פסגת האושר...
שנים עבדת במערכת החינוך, בחינוך המיוחד.
וביננו כולנו חשבנו שהיית צריכה ללמוד רפואה או סיעוד, טיפלת בכולנו,
כל שריטה, כל חום, כל שיעול קל – הבית הפך מיד למיון קטן.
פולידין, פלסטר, ותשאול רפואי כל חמש דקות.
והנכדים, כמה שהם אהבו את זה, התמסרו לטיפול בשמחה רבה.
בחופשות הגדולות הבית בקיבוץ הפך לקייטנה הכי שווה בארץ, הכי אנטרופוסופי שיש.. הכל ממוחזר, פקקים, בקבוקי פלסטיק נצבעו והפכו לרעשנים.. ציור בגירים על המדרכה, הכנת סלט פירות ועבודה אינטנסיבית בגינה.. חלום שלנו ההורים.
שרה אהובה היית אלופת העולם בדאגה.
שתאכלו, שתנוחו, שתשתו, שתיסעו לאט, שלא תעבדו קשה מדי.
הייתה פעם אחת שליווית אותנו לרכב, ולא אמרת תיסעו לאט.. חגי לא הסכים שנמשיך בנסיעה בלי ברכתך...
בבית של מיכל וינאי, כשכולנו חוגגים הבטת בכולנו, עם עיניים נוצצות ודומעות מהתרגשות ומנחת ואמרת בדרכך שאת אוהבת אותנו וגאה במשפחה שהקמת עם יהושוע.
בשנתיים האחרונות התחלת את המסע שלך, וכולנו חשבנו כמה טוב שאת בתוך המסע ולא מבינה עד הסוף מה קרה לנו במדינה ב- 7.10 ומה קרה לנו אחרי..
ואנה לי טובת הלב ליוותה אותך במסע הזה. תודה
שרה, את יכולה לצאת עכשיו לדרכך בגאווה גדולה, בראש מורם.
המשפחה שהקמת – הילדים, הכלות, הנכדים והנינים – הם ההוכחה הכי גדולה למי שהיית: חכמה, נדיבה, צנועה, ערכית, ובעיקר – מלאה לב.
ננצור אותך לנצח בלבנו.
4.11.2025