סוניה פלוט ז"ל
-
12/6/1933 - 27/5/2025
דברי פרידה מסוניה פלוט - בשם קיבוץ ברור חיל, ינאי גלבוע -
סוניה לבית רוזנבלט, נולדה ב-1933 בעיירה הקטנה באטאטאיס מצפון לסאו פאולו. כשהגיעה סוניה לארץ, פקיד ההגירה שלא ידע לבטא את שם עיר הלידה רשם את שם עיר הולדתה - בית הטייס.
מכיוון שחלפו רק שבעה שבועות מאז נפרדנו מאמיר היקר, סיפרנו כבר את סיפור היכרותם ולא נחזור עליו כאן. נזכיר רק שסוניה היתה בת 15 כשהכירה את אמיר, הם התחתנו כשהיתה בת 17 ובגיל 18 עלו יחד לארץ בשנת 1952, במסגרת הגרעין השלישי.
סוניה למדה בהכשרה בקיבוץ תל יוסף להיות כוורנית, מה שנקרא היום דבוראית. בזה גם עבדה במהלך שנת ההכשרה.
למרות העבודה הקשה והחום של עמק יזרעאל, סוניה נכנסה להריון וזכתה מיד לתוספת המפורסמת שניתנה לנשים ההרות- חצי ביצה קשה ושבעה זיתים.
כשהגיעה סוניה לקיבוץ התבקשה כמו כל החברים והחברות למסור את כל בגדיהן לקולקטיב, למחסן הבגדים, כולל גם את החולצה הרקומה שתפרה לה סבתה לקראת העלייה ארצה. לאחר מספר ימים, חזרה החולצה לסוניה המאושרת.
סוניה ואמיר, כזוג נשוי, גרו באותו הצריף עם ברכה ארגמן, שהיתה "הפרימוס", או זה שמחזיק את הנר. במיקרה שלהם, הם לא רק ישנו בצריף אחד אלא גם על מזרון אחד. סוניה הבינה את גודל הברוך ולכן דאגה תמיד לישון באמצע.
סוניה היתה המטפלת המיתולוגית של הקבוץ, במשך 17 שנים וגידלה דורות רבים של ילדים, בין השאר את ילדי כיתת לפידים. התאוריה של סוניה היתה שהיא ידעה להגיע לכל אחד ואחת מהילדים דרך הקיבה ומה הוא אהב או לא אהב לאכול.
סוניה ואמיר אימצו במשך השנים בנים מגרעינים שונים כמו מענית, חולית ונעלה ושמרו על קשר חם עם בניהם המאומצים. כשהיו סוניה ואמיר בשליחות בריו דה ג'ניירו, עם מיכל ועודד, הם קיבלו את הידיעה שאריה גליקו, בנם המאומץ, נפל בתאונת אימונים.
בגיל 40 סוניה עשתה מהפך תעסוקתי פורץ דרך כשעזבה את החינוך ועברה לעבוד בהיי טק. סוניה היתה מתכנתת בחברת ענת, על מחשבי הענק בגודל חדר שלם. לקוחות אהבו לעבוד עם סוניה שהיתה ידועה בדוחות המושקעים והמעוצבים שהפיקה.
לסוניה יצא שם של המלאך של הקיבוץ. היא השקיעה רבות בהורים המבוגרים של החברים, מייסדי הקיבוץ, ובחברים בודדים. סוניה זכרה את תאריכי ימי ההולדת של כל החברים ודאגה לברך כל אחד ואחת ביום הולדתם.
סוניה עבדה בקופת הבית והיתה אחראית על חלוקת הכסף המזומן לחברים. על זה נכתב המשפט הידוע-
A Sonia e tão generosa que ela dá tudo seu dinheiro para os Chaverim
סוניה כל כך נדיבה שהיא מחלקת את כל הכסף שלה לחברים...
בשנת 1969 סוניה התמודדה עם טרגדיה קשה, עם מותו של אחיה האהוב, דב ברלה רוזנבלט, בתאונת דרכים. בשנת 1980 הגיעה אימה, דונה אידה, לחתונה של נכדתה הבכורה מיכל, ונשארה מאז לחיות בקיבוץ.
סוניה ואמיר שהיו נשואים 74 שנים, היו זוג בולט בחצר הקבוץ בשנים האחרונות. לסוניה יש 4 ילדים, 8 נכדים ו-8 נינים.
בשנים האחרונות כיכבה סוניה במשחקי רמי קוב בוותיקון.
סוניה התקשתה לחיות ללא אמיר אהובה ובחרה, באופן מודע או שלא מודע, לחבור ולהתאחד איתו.
נזכור אותך תמיד סוניה.
בית ברור חיל
דברי פרידה של האחיין – יוחאי רוזנבלט.
מיכל, עודד, אורלי, נוגה וכל בני ביתכם,
חברי ברור חייל.
איתן, יורם ואני כואבים את כאבכם ומחבקים אותכם
זה היה כמו בכל יום ההולדת שלי, הנייד שלי מצלצל על המסך כתוב דודה סוניה.
שוב הגיע הטלפון הקבוע מדודה סוניה. ״חמודי כאן דודה סוניה רציתי רק לברך אותך ליום ההולדת״
ומיד אחרי זה המשפט שממנו תמיד חששתי, ״מתי אני אראה אותך?
אתה יודע כבר לא נישאר לי הרבה זמן, אז כדאי שתבוא לבקר בקרוב״.
היא אמרה את המשפט הזה כבר לפני שנים רבות.
ואני תמיד עניתי ״דודה את לא הולכת לשום מקום אבל אני אבוא לבקר״,
ואז מיד היתה אומרת ״הינה אמיר הוא גם רוצה לברך אותך״.
.
העצב הוא מסוג אותם רגשות שפעם שהם מתפרצים קשה לשלוט בהם,
זהו רגש חמקן שתוקף ברגעים לא צפויים,
רגש שמגיע ללא הזמנה וממאן ללכת למרות שלרוב הוא לא רצוי.
לאבד את דוד אמיר היה עצב גדול, חשבתי עליו הרבה פעמים מאז שנפטר ובהזדמנויות בלתי צפויות,
לאבד יחד אתו גם את דודה סוניה מחדד את העצב.
זה עצב על לכתו של דור נפלא, של המבוגר האחראי האחרון.
עכשיו כל המבוגרים האחראים נמצאים פה הם נחים על משכבם ואינם יכולים יותר לעזור לנו,
עכשיו זה לגמרי עלינו, לשמור על המקום הזה ועל מה שמסביב.
נזכור את דודה סוניה בגלל הרבה דברים,
אבל יותר מהכול בגלל באהבה ללא תנאי ותשומת הלב שתמיד הרעיפה עלינו בכל פעם שדיברנו איתה או פגשנו בה.
בשבועת החתונה אומרים ״עד שהמוות יפריד בינינו״, אבל כשיש אהבה כל כך גדולה, כמו בין סוניה לאמיר אפילו המוות לא הצליח להפריד ביניהם, וסוניה לא המתינה הרבה זמן ועכשיו היא שוב בזרועותיו של אמיר הזוג שזו לזה נועדו.
געגועים בפורטוגזית (Saudades).
הספד לאמא - מהבת אורלי
אמא אהובה שלנו
בטח כולם אומרים לעצמם או לפחות הרוב מי היה מאמין שאת תלכי מאיתנו כל כך מעט זמן אחרי שאבא האהוב שלנו הלך, אבל מי שבאמת הכיר אותכם ידע שבעצם לא תוכלו לחיות הרבה זמן אחת בלי השני..
כולם ידעו איזו זוגיות נפלאה, תומכת ומיוחדת הייתה לשניכם- כזו ששומעים עליה רק בסרטים. האהבה בינכם הייתה נוכחת בכל מבט, בכל מחווה ובכל מילה שהכילו בתוכן חברות עמוקה של הרבה שנים ביחד.
עד יומו האחרון של אבא עוד ישנת על כתפו במיטה הצרה של שניכם וישבתם מחובקים ערב ערב כשצפיתם יחד בטלוויזיה.
את לא הפסקת להיות לצידו גם בימיו האחרונים- שמה בצד את הכאבים והמחלות שהיו לצערנו מנת חלקך בשנים האחרונות והתמסרת כל כולך לטיפול פיסי ובתמיכה נפשית באבא ולכן לא פלא שמרגע לכתו זאת הייתה המשאלה שלך- ללכת בעקבותיו.
מותך הוא אובדן כואב אבל גם תזכורת לעוצמת האהבה שלכם ואולי זוהי הנחמה שלנו- שאתם שוב ביחד ושאת לא סובלת יותר.
ובכלל אמא, מלבד לאבא תמיד היית כל כך מסורה לכל הסובבים אותך.
טיפלת בהמון חום ואהבה באמא שלך- סבתא אידה לאורך שנים כשגרה כאן לצידכם בקיבוץ- דאגה ומסירות יומיומית עד יומה האחרון.
דאגת כל החיים לאחותך ולבנותיה שגרות בברזיל והשתדלת כל חייך לסייע להן בכל דרך אפשרית גם מרחוק. הקפדת להתקשר אליהן, להתעניין ולתמוך בכל דרך אפשרית.
את איתן בן אחיך ברל'ה לא עזבת אחרי שאביו הלך לעולמו בגיל כל כך צעיר.
הוא נשאר בקיבוץ ואת דאגת לו בכל ליבך ונתת לו בית חם ואוהב.
ולנו אמא בני משפחתך תמיד דאגת שנגיע לבית חם, עוטף ומלא אהבה.
איך נוכל לשכוח את המאכלים הטעימים שהיית מבשלת לנו עד לא מזמן ובעיקר פיג'ואדה מצוינת- שבזכותה נקראת "מלכת הפיג'ואדה".
הנכדים יזכרו לעד את הפסטלאו דה פלמיטו והפחזניות מפטריות.
והעוגות והמתוקים המיוחדים שלך: עוגות יום הולדת גדולות ומושקעות עוגת חמש- חמש ומתוקים ברזילאיים טיפוסיים כמו מריה מולי, קינדים, בריגדרו ודוסי דה לצ'י שעד היום מעלים רוק בפה כשנזכרים בהם.
אני באופן אישי זוכרת איך בתור ילדה הייתי עומדת לידך כשהיית מכינה עוגה והיית נותנת לי ללקק את הקצפת שהייתה נשארת על מקצפי המיקסר כשהיית מכינה עוגת שוקולד.
אמא שלנו, היית אישה של נתינה, של דאגה, של אהבה בלתי נגמרת לסובבים אותך.
תודה על כל מה שנתת וכל מה שהיית.
אנחנו נמשיך לשאת אותך ואת אבא בליבנו בכל רגע ורגע.
נוחי על משכבך בשלום.
אורלי.
פרידה מאמא – הבת מיכל
אמא'לה
ילדה קטנה עם נמשים
ושיער מתולתל ואדום
אביה הולך לעולמו
חייה משתנים פתאום
נערה יפה, גאה,
עוצמתית וחזקה
היא הולכת לתנועה
ואת אמריקו מדליקה
הם מקימים יחדיו קיבוץ
היא מטפלת דגולה
ובנוסף ליתר הילדים
יש לה ארבעה משלה
כשהגיעה לעולם
טכנולוגיה וקדמה
אמא מצטרפת לטרנד
ומתכנתת בעצמה
עוברות שנים, הילדים
עושים גם הם עוד ילדים
המשפחה מסתעפת
אמא מטפלת בנכדים
ככה זה היה אמא.
שנים רבות היית עוצמתית ופעילה.
בשנים האחרונות אמא, הגוף שלך נחלש.
היה לך את אבא לידך אבל גם היית צריכה הרבה יותר את העזרה שלנו.
ודווקא בתקופה זו, כשאנחנו טיפלנו בך, הרגשתי את האהבה שלנו פורחת.
התקרבנו כל כך, שיתפת אותי בכל מה שעובר עלייך.
וכמה חיבוקים קיבלנו ממך עכשיו, בימים האחרונים שלך, כשלא הצלחת כמעט לפקוח את העיניים, אבל הצלחת להושיט את הידיים ולאמץ אותנו אל ליבך.
I want now to say a few words for the wonderful metapelet of ima, Preethe.
Darling, we are so lucky for having you with Ima last year.
You gave her great treatment, but especially you gave her your heart. Amir and Sonia loved you. Thank you
דברי פרידה - הנכדה הדס
סבתא שלי,
כמה קשה לכתוב לך הספד, רגע אחרי הכתיבה לסבא והפרידה ממנו.
עוד לא הספקנו לעכל את מה שעברנו והנה את גם הצטרפת אליו.
אני מתנחמת בכך שלא נשארת בלעדיו.
אני יודעת שלא רצית, שתמיד רציתם ללכת יחד, ולפחות עכשיו זה קרה.
אני גם מתנחמת בזה שלא סבלת, וזה קרה יחסית מהר, בעיקר בשבילך, פחות בשבילנו, כי לנו זה קצת שוק.
היית סבתא מדהימה - אכפתית, דואגת, מתעניינת ומפנקת. כל יום הולדת, כל אירוע וכל תאריך זכרת היטב, והיית מתקשרת לאחל ברכות ונשיקות.
תמיד דאגת לפינוקים, כל נכד או נין ידעת לפנק בדיוק בדברים שהוא אהב.
לי לדוגמה, היית דואגת להכין פחזניות עם פטריות, מנה שממש אהבתי.
וגם מידי פעם היית עושה קצת גודי, כי אין על הגודי של סבתא.
היית טובת לב, תמיד קיבלת את כולם בזרועות פתוחות, ונתת אהבה לכל מי שסביבך.
לא משנה אם פגשת חברים וחברות שלנו, את המשפחה של גיל, או כל אדם אחר שפגשת- היית מקבלת אותו באהבה, וגורמת לו להרגיש מוזמן ורצוי תמיד.
האהבה שלך לסבא הייתה בלתי נתפסת, איך שהיית מחבקת אותו כל הזמן ומחזיקה לו את היד.
זה קשה להאמין איך גם בגיל כזה עדיין חיפשתם לישון מחובקים, והיה לך קשה להירדם אם הוא לא ישן לידך.
מאחלת לעצמי ולכל הסובבים שלי להצליח גם להחזיק זוגיות כמוכם,
אתם הצבתם רף גבוה מאוד.
אני אוהבת אותך מאוד סבתא, ומקווה שפגשת את סבא וששניכם למעלה שומרים עלינו.
אתגעגע אלייך.
הנכדה הדס.
הספד לסבתא- מהנכדה מעין
סבתא
את הבן אדם הכי טוב שאני מכירה, עם הלב הכי טוב שקיים-
כל כך אכפת לך מכולם כל הזמן, שלכולם יהיה נעים, נוח וטעים.
כל פעם שבאים לקיבוץ, היית מכינה לנו את הפיג׳ואדה הטעימה שלך,
לפני איזה מאפה קטן טעים כדי שלא נהייה רעבים עד שאוכלים ובסוף תמיד קינוח או גלידה טעימה.
כל יום הולדת היית מכינה עוגות מושקעות שמותאמות לפי מה שכל אחד אהב- עוגת כדורגל, עוגת נסיכות..
תמיד מתקשרת לברך ואף פעם לא שוכחת את התאריך של אף אחד.
תמיד מתעקשת לקום לעזור, למרות שכבר היה לך ממש קשה- שחס וחלילה אנחנו לא נעבוד קשה.
כל החיים דאגת לסבא, שיש לו כל מה שהוא צריך, שהוא מרגיש טוב,
מלטפת אותו ומחזיקה לו ידיים- גם ברגעים האחרונים שלו, למרות שגם את כבר לא היית במיטבך .
לפני חצי שנה בערך שנפגשנו כולם, קראת לי ואמרת שאת רוצה להעניק לי את טבעת הזהב שלך-
שעלייך כבר עשרות שנים.
אמרת שזה בטוח ייתן לי מזל במציאת זוגיות ושאת אוהבת אותי ושזה מגיע לי ואני נכדה טובה ומשקיענית.
הרגע הזה ילך איתי לכל החיים וגם הטבעת הזאת שעכשיו עליי.
עוד משהו שאני מקווה שילך איתי- הגנים עם השיער הג׳ינג׳י היפה שלך- שעד היום לא היית צריכה לצבוע אפילו פעם אחת.
סבתוש, איזה נשמה טובה את- איזה משפחה יצרת- זה הכל המודל שלך ושל סבא.
אני מבטיחה לך שנמשיך לחיות בדרך שלכם, עם האחדות והאהבה.
אנחנו אוהבים אותך מאוד.
