הספד לאנה ריטבו, אניניה ז"ל - מאת אוגניה שקולניק
(קרדיט לחלק מהפרטים לאחיינית דורית ריטבו).
אחד אחד ובאין רואה,
ככוכבים לפנות שחר.
כך כתב המשורר חיים נחמן ביאליק.
משפט זה מתאר את ההרגשה שלי לגבי החברים הותיקים שלאט לאט כבים ומגיעים לסוף חייהם.
התאספנו היום ללוות את חברתנו אנה ריטבו בדרכה האחרונה.
אנה נולדה בברזיל ב- 14 לספטמבר 1932 להוריה פרידה וגדליהו ריטבו,
שהיה נצר למשפחת הרבי יום טוב בן אברהם אסבילי, מגדולי רבני ספרד.
בצעירותה הצטרפה לתנועת דרור הבונים יחד עם אחיה הבכור אליאס. הם עלו לארץ יחד עם הגרעין החמישי בשנת 1954, בסוג של עלייה משפחתית.
אנה הייתה אישה צנועה, נעימת הליכות, שתמיד הסתפקה במועט.
היא השתלבה בחברה בקיבוץ, זכורה לי תמונה שלה מהארכיון,
באחת ממסיבות הפורים הראשונות בקיבוץ מחופשת ושמחה.
למרות שלא נישאה ולא הקימה משפחה משל עצמה, אני לא חושבת שהרגישה בודדה בקיבוץ.
הייתה קשורה מאד לאחיה שלמד פנטומימה בחו'ל, הקים משפחה וברבות השנים עזב את הקיבוץ.
כל השנים שמרה על קשר הדוק וחם עם אחייניה גדי (שנקרא כך ע"ש הסבא) וגיל,
וגם לאחר שנישאו והקימו משפחות משלהם המשיך הקשר ההדוק,
והיא מאד התגאתה בהם ובהישגים שלהם ושל ילדיהם.
בנוסף, היה לה קשר חזק מאד עם משפחת טייטלבוים, פינדוקה ותרזה, ובעקבות כך גם עם הבנות ריבה ונגה, ובהמשך גם עם הנכדים של תרזה, החברה הטובה.
אפשר לומר שזו המשפחה החליפית שלה בקיבוץ.
אנה איבדה כמה אצבעות בידה, בתאונת עבודה במטבח.
עבדה גם במטע, והתנדבה שנים במחסן הבגדים ובבתי ילדים.
שנים רבות עבדה בדקו, בעיקר בתחום המשכורות.
אנה אהבה את החיים בקיבוץ, ואת החברים שהיו לה ליותר ממשפחה.
לאחר סגירת מפעל דקו ויציאתה לפנסיה נהנתה מחיים רגועים, והשתתפה בפעילויות שונות, כולל ביחדיו ובמיוחד בחוג לציור, שם ביטאה את כישרונה וציורים רבים שלה עיטרו את קירות ביתה.
אנה אהבה לטייל בחו'ל, ונסעה לא מעט, בעיקר עם חברות מהקיבוץ וכן בטיולים מאורגנים.
אהבה גם לטייל עם האחיינים שלה בארץ וגם אצל גיל שגר בפריז.
אנה התנדבה בצה"ל וכן בארכיון בתקופתה של עליזה, עד שירידה בכישורים אילץ אותה לפרוש.
תמיד גילתה עניין באחרים ובנעשה בקיבוץ.
בשנים האחרונות נהנתה גם משכנותה של אימא שלי, צביה בר נתן ז"ל, היו נפגשות תמיד בכניסה לבית, שותות ומשוחחות, ואימא עזרה לה באספקט הטכני, עם הנייד וכולי.
בשלושת השנים האחרונות נהנתה ממסירותה של העובדת אפריל שדאגה לכל צרכיה וטיפלה בה במסירות.
בת 92 הייתה במותה.
אנה יקרה, אנחנו נפרדים ממך היום באהבה ועם זיכרונות רבים.
כפי שרצית, תיטמני ליד אחיך האהוב אליאס, שלבקשתך נקבר בקיבוץ.
יהי זכרך ברוך תמיד.
אוגניה שקולניק, בשם חברייך וחברותייך מקיבוץ ברור חיל.
______________
הספד מאת אוהד ישראל.
אנה,
ראשית עלי להתנצל על השנים האחרונות, פחות הייתי שם.
מאז שאני קטן אני זוכר אותי ואת תאיר
נמצאים אצלך. אף פעם לא שאלתי את עצמי או אותך מה את בשבילי, חבר אפילו היה משוכנע
שאת סבתא שלי - אבל תכלס זכיתי לגדול עם 3 סבתות.
הבית שלך תמיד היה פתוח, ואם לא פתוח אז
בארון בחוץ בין 2 כוסות של עציצים היה המפתח לבית. מבחינתי הבית היה תמיד גם שלי
ושל תאיר.
כילד הינו משחקים הרבה שלושתנו - היינו
מחליפים בינינו צעצועים כמו בשוק קח ותן או מתחפשים.
כשהתבגרנו היינו רואים יותר סדרות בטלוויזיה
לרוב מאוסטרליה קרוב רחוק ושכנים כנראה בגלל זה היה לי משיכה לטיול באוסטרליה לאחר
הצבא.
האוכל שתמיד הכנת ותמיד היה טעים היה גם
הכי קל להכנה - ביצה, קמח מלח, מרתיחים מים וזהו...
נתנו לזה את השם היחיד שאפשר היה לקרוא לזה – "הזה עם הביצה".
וארון הממתקים שהייתי צריך כיסא כדי
להגיע אליו ותמיד מצאתי בו משהו טעים לאכול.
שיתפתי אותך בכל וידעת תמיד לתת את
התשובה הנכונה - גם אם זו היית תשובה לא נעימה, כזו היית מדויקת אך גם ביקורתית אם
צריך.
ככול שהתבגרתי הפגישות היו מצטמצמות,
אך בכל שישי שעברתי בצהרים ליד ביתך היית יושבת עם עיתון הסופ"ש של ידיעות
אחרונות במרפסת הקטנה והייתי יושב איתך וקורא את 7 ימים.
הבית הקודם שלך תמיד היה נראה לי כמו של
יורדי ים - שולחן עץ עם ספסל ישיבה ארוך. מלא צדפים וקונכיות וההרגשה אצלך הייתה
של חופש באי קטן באוקיינוס.
אולי זה הקשר של האחיינים שלך עם היום
גדי וגיל, תמיד ריתק אותי לשמוע על מעלליהם בים.
התקופה האחרונה הייתה פחות סלחנית אליך
והגיל כבר נתן את אותותיו.
אני מקווה שהלכת בטוב ולא סבלת.
הרבה הודיה יש לי אליך ולקשר שהיה לנו.
להתראות ונוחי על משכבך בשלום.
אוהד ישראל.
______________
הספד מאת שחף שניידר
אנה יקרה שלנו,
תמיד אמרתי שיש לי סבתא שלישית, וכך הכרתי אותך.
חברת אמת של סבתא טרזה, שהלכה איתה יד ביד עוד מנעוריהן בברזיל ולחיים המשותפים בקיבוץ.
היית חלק מהמשפחה שלנו, התייחסת אלינו כאל נכדייך, בישלת לנו, דאגת לשלומנו, הענקת לנו אהבה, פינקת והיית אוזן קשבת.
הרבה זכרונות וחוויות זכינו לחוות איתך. תאיר ואוהד בילו איתך רבות בילדותם והיית להם כסבתא נוספת. תאיר לא שוכחת שלכבוד בת המצווה שלה לקחת אותה לחופשה במטוס לאילת.
נופר זוכרת שהייתן רוקמות על תמונות יחד.
היית שותפה לכל אירוע משפחתי, חגיגה וארוחה ותמיד דאגת שיהיו על השולחן הקינוחים בוטנים מסוכרים הכי טעימים שיש.
אנ'לה שלי, אישה מצחיקה, ציירת כשרונית, צנועה, חייכנית וטובת לב.
בשנים האחרונות זכיתי להחזיר לך קצת על הדאגה והאכפתיות שהייתה לך כל השנים כלפיי.
היינו מדברות כל שבוע בטלפון וכשהייתי מגיעה לשבת בקיבוץ ביקרתי אותך, התחבקנו.
תמיד דאגת להחמיא לי ולפעמים גם ביררת מה שלום ילדיי שעוד לא קיימים.
אבל אנ'לה שלי, ילדיי העתידיים עוד יכירו וישמעו על מי היית עבורי.
תודה על השנים שליוות אותנו ושזכינו שתהיי חלק מהנוף המשפחתי שלנו.
אנחנו אוהבים אותך
תאיר, אוהד, נופר, דקל ושחף
