קוצ'ה - יצחק רימון ז"ל
-
28/7/1942 - 19/2/2025
פרידה מקוצ'ה - כתבה והקריאה אוגניה שקולניק
היום אנחנו נפרדים מאיש אהוב ויקר, עם נשמה גדולה וחיוך חם.
על שכתמותו היו אומרות הסבתות שלנו- "מאנטש".
קוצ'ה נולד ב- 28.7.1942 בשם יצחק רימון בבוליביה, בעיר פוטוסי להוריו רחל ואברהם מילגרום- רימון. אח בכור לאחותו ציפי ואחיו הצעיר משה. בן 82 במותו.
כבר כילד היה שובב ומלא יוזמה, ותמיד התחבר לנערים יותר גדולים ממנו, בזכות החברותיות והאינטליגנציה הרגשית הגבוהה שלו.
כשהיה בן 10 עברה המשפחה ברזיל, לעיר קוריטיבה, ובבית הספר שיבצו אותו ואת ציפי בכיתות נמוכות לגילם בגלל פערי לימוד.
מדי התלמידים כללו חלוק לבן על הבגדים שקוצ'ה ממש לא אהב והתאמץ להסתיר.
בתנועת הנוער דרור-הבונים השתלב היטב מגיל צעיר בחברת בני גילו ומבוגרים יותר.
הרעיון לעלות לארץ מאד הלהיב אותו, והוא הגשים אותו ממש בגיל צעיר.
בגיל 13, מיד אחרי בר המצווה שלו עלה לארץ, אחרי שלא הפסיק לשכנע את מושק'ה השליח לבוא להורים פעם אחר פעם עד שההורים נכנעו ללחץ הבלתי פוסק שלו.
במסיבת בר המצווה הייתה עוגה גדולה בדגם אוניה כסמל לעתיד לבוא בקרוב.
ציפי אחותו מספרת שהיא זוכרת את ההורים מדברים בלילה ביידיש על הדאגות שלהם והחששות מה יקרה כשיהיה בשראל ורחוק מהמשפחה.
למרות שבילה את זמנו בעיקר עם החברים, משה האח הצעיר זוכר איך קוצ'ה היה מרכיב אותו על אופניו ואיך הוא היה מקפץ מאחור על הסבל, ממש כמו במתקן בפארק שעשועים.
את הכינוי קיבל כשהגיע לברזיל בגלל העיר קוצ'ה במבה ,עיר ידועה בבוליביה, ובקיצור קוצ'ה.
כשעלה לארץ בשנת 1955 חשב שסוף סוף יחזור לשם המקורי שלו,
אבל מי שהכיר אותו המשיך לקרוא לו באותו שם, וככה זה נדבק לתמיד,
בסוף אפילו ההורים קראו לו ככה.
יום אחד הדודה באה לקיבוץ ושאלה על יצחק רימון ואמרו לה שאין כזה אצלנו,
מבוהלת מיהרה לכתוב לאחיה ואשתו בברזיל שהתפלאו מאד...עד שנפתרה התעלומה.
בברור חיל הצטרף לחברת הנוער הראשונה הדרורים ורק כשהתגייסו לצבא והוא עדיין היה צעיר מדי, הצטרף למענית.
המטפלת שלהם הייתה צביה בר נתן, (אמא שלי) וקוצ'ה סיפר לי בהתרגשות שפעם שהיה חולה עם חום גבוה, והיא נשארה לישון לידו כדי שלא ירגיש לבד.
הוא זכר לה את זה בחיבה והערכה.
אחותו ציפי הגיעה לקיבוץ חמש שנים אחריו, ובהמשך הצטרף גם האח הצעיר משה ולאחריו גם ההורים, בעקבות כל ילדיהם.
בעקבות איוושה בלב לא שירת בצבא, ובעצם חי את מרבית שנותיו בברור חיל.
באוגוסט 1968 נישא לבטי, אותה הכיר בקיבוץ, ובהמשך נולדו הילדים דורי, אורה ועוז.
לתקופה מסוימת עזבו את הקיבוץ לקריית גת ונתניה, שם פתחו פיצריה, אך לבסוף חזרו לקיבוץ.
לא פלא שבשנים האחרונות הקים הנכד יה-אור פיצרייה קטנה בשם "הטאבון של קוצ'ה".
קוצ'ה עבד בצאן, בבקר, ואחר כך בשדה, ולכל מקום משך אחריו את אחיו משה.
בקרית גת עבד בחברת הזרע, ואחרי שחזר לקיבוץ בנה את החממות בכניסה לקיבוץ.
בעיקרו היה איש חקלאות, עבודה שמאד אהב.
פיתח מאד את הענף והביא גידולים חדשים.
קוצ'ה היה בשלן מצוין ובעיקר אהב לבשל למשפחתו הרחבה.
ברבות השנים זכה ליהנות מהמשפחה הצומחת – כשנולדו לו 13 הנכדים והנכדות:
ירדן, ינאי, אשל ושחר של דורי ונירית.
נגב, ניב, יה-אור ויואב של אורה ויוני.
אוריה, תהל, מעיין, גילי ואמיתי של עוז וכרמית.
אסון גדול נפל על המשפחה כשינאי, בנו של דורי, מת בתאונה בטיול הגדול בדרום אמריקה,
ולאחר חיפוש ארוך נמצאה גופתו שנסחפה בנהר,
כאב גדול שהמשפחה הרחבה התמודדה אתו בכוחות משותפים.
קוצ'ה זכה גם ל-5 נינים – 3 נכדים של דורי ו-2 נכדות של עוז.
בארי, כרמל, שני, זיו ועופרי.
למרות שהוא ובטי נפרדו הם שמרו תמיד על יחסים טובים וחמים, וזכו שכל המשפחה גרה בסמיכות אליהם, בברור חיל, בשדרות ובבני ראם.
בשנים האחרונות היה לקוצ'ה קשר חזק וחם מאד עם ג'נט פרנקל, שבעלה שנפטר – משה פרנקל ז"ל היה חברו הטוב מימי חברת הנוער.
לפני כשנה חלה בצהבת ובעקבות הבדיקות התגלה אצלו סרטן בלבלב.
כל המשפחה התגייסה לטיפול בו ואף זכה לטיפולו של העובד ההודי ג'רין שטיפל בו במסירות.
קוצ'ה עזב אותנו בגופו, אך השאיר אחריו זיכרונות ותמונות שלא ישכחו,
משפחה אוהבת וחברים רבים.
נזכור את החיוך ואת העדינות שלך,
נוח בשלום על משכבך,
קוצ'ה אהוב.
בשם חברייך בקיבוץ,
אוגניה שקולניק.