זליו שמידט ז"ל
-
20/3/1946 - 5/10/2024
זליו שמידט נולד בקוריטבה בברזיל להורים ילידי פולין, וכנער השתתף בתנועת הנוער דרור הבונים.
בשנת 1967 הגיע לארץ כמתנדב, התאהב בארץ, בקיבוץ ובמרים בונס, שהפכה לאשתו.
זליו בחר לחיות עם מרים בקיבוץ ברור חיל שהפך לביתם.
יחד גידלו את ארבעת הבנים ולקחו חלק פעיל בחיי העבודה והחברה בקיבוץ.
לאחר פטירתה של מרים, מצא זליו אהבה חדשה עם רוזני שהיתה בת זוגו משך 28 שנה עד פטירתו.
זליו היה חבר אהוב, איש אופטימי עם חוש הומור מיוחד ושמחת חיים.
אהב לחקות אנשים שונים, תמיד עם חיוך ורוח טובה.
שנים לא מעטות התמודד עם מחלה לא קלה, ונחשב לנס רפואי.
נזכור אותו תמיד באהבה ועם חיוך.
הספד מאת אוגניה שקולניק
זליו נולד בקוריטיבה, ב- 20.3.1946, בן צעיר להוריו יעקב ולאה.
אמו לאה נולדה בפולין והיגרה עם הוריה לברזיל.
אביו יעקב נולד בברזיל, התייתם בגיל צעיר ואומץ על ידי הדודים שגידלו אותו.
בגיל 19 כבר התחיל לעבוד ולפרנס את עצמו.
שניהם גרו בעיר קוריטיבה במדינת פרנה.
יעקב הצעיר הכיר את לאה, שעבדה גם היא כדי לעזור בפרנסת משפחתה,
בגיל צעיר כבר נישאו והקימו משפחה משלהם.
לזליו הייתה אחות בכורה, סוניה, שנשארה בברזיל, תמיד שמרו על קשר חם וביקרו זה את זה כשהתאפשר.
זליו היה ילד שובב שלא אהב ללמוד, אך עם לב זהב שתמיד זכה לאהבה וסליחה.
במקרה אחד שיחק בזיקוקים וכמעט שרף את בית הדפוס שבו עבד אביו.
בבית דיברו פורטוגזית ויידיש, שפות שהיו שגורות בפיו עד סוף חייו.
מגיל 12 היה חניך בתנועת הנוער הבונים דרור, כמו רבים מחברי ברור חיל.
בעקבות מלחמת ששת הימים הגיע כמתנדב לחצי שנה בקיבוץ.
הארץ והקיבוץ מאד מצאו חן בעיניו, ובתקופה זו החליט לחיות בארץ.
לברזיל חזר רק כדי להיפרד מהמשפחה ולהביא את חפציו.
כשהיה מתנדב בקיבוץ, הכיר את מרים בונס שהייתה אז חיילת וללא ספק גם זה השפיע על החלטתו להישאר בארץ.
מרים וזליו נישאו באוקטובר 1968, עם עוד זוגות כמקובל בחתונות קיבוציות- חני וראובן שנער, וטומי וחיה שטיין.
את ירח הדבש עשו במלון בנהריה, אליו הגיעו עם ג'יפ צבאי, כי מרים עדיין הייתה חיילת.
את שירותו הצבאי עשה בחיל התותחנים, ואף השתתף במלחמת יום כיפור בחזית הדרומית בסיני ובמלחמת שלום הגליל.
יחד הקימו משפחה אוהבת עם 4 הבנים: התאומים מאיר ומיכה, זוהר וטל בן הזקונים.
זליו התאלמן בגיל צעיר, לאחר שמרים נפטרה ממחלה ארוכה שבה נלחמה כ-8 שנים, והיא רק בת 49.
זליו שהפך לאלמן צעיר המשיך לגדל את הבנים, ביחוד את טל הצעיר שעוד לא היה בר מצווה אפילו.
זוהר כבר היה חייל, ומאיר ומיכה הספיקו להיפרד מאמא מרים כשחזרו מטיול בחו"ל לאחר הצבא.
האחים תמיד שמרו על הקשרים החמים ביניהם וכמובן עם אבא זליו,
גם לאחר שמאיר ומיכה בחרו לגור בחו"ל.
זליו למד ברופין.
שנים רבות עבד בשדה, מאד אהב לעבוד על הקטפת כותנה.
תקופה עבד בנגריה.
ולאחר שלמד חשמל עבד עם ג'מאל, שהיה חשמלאי שנים רבות בקיבוץ, עד לסגירת הגבול עם עזה בשנת 2000.
עבד גם במפעל הפיצה ולאחר ההפרטה עבד בבית הספר היסודי בשער הנגב כאב הבית.
הרבה אנשים מהאזור הכירו אותו, גם בעקבות עבודתו בבית הספר.
לאחר יציאתו לפנסיה היה חבר של כבוד בפרלמנט המקומי ומשתתף קבוע במפגשי הבוקר שלהם.
זליו היה איש של אנשים, אהב מאד כדורגל, ביחוד את הנבחרת הברזילאית ואוהד שרוף של פלה האגדי.
אהב את האוכל הברזילאי שהכיר מילדות, את הפיג'ואדה המפורסמת,
וכמובן המוזיקה והריקודים הברזילאים, וכמובן אהב לנגן ולרקוד בעצמו.
אהב סוגים שונים של מוזיקה- מוזיקה קלאסית, להקת הביטלס האגדית .
זליו ניגן ברקו-רקו ואח'כ בכלי הקשה שונים וגם במשרוקית בתזמורת הבטוקדה המקומית.
מאד אהב לשיר ובשנים האחרונות השתתף בלהקה בשם סגנון אחר עם יוני שחם מגבים ועוד חברים.
מאד הצטער כשלא הצליח יותר לשיר עקב מחלתו.
אי אפשר שלא להזכיר את חוש ההומור ואת הצטיינותו בחיקויים של חברי קיבוץ שונים, ביחוד את אליהו צ'ה נירנברג ואת דב צמיר ועשה זאת בצורה כל כך מוצלחת וחיננית שאפילו הם נהנו מהחיקוי.
היה איש נעים הליכות ואופטימי, ואופטימיות זו עזרה לו במאבקו הממושך בחוליו ובמאבקו הממושך בבעיות הבריאות שפקדו אותו בשנים האחרונות.
בשנים האחרונות נעזר בעובד הודי שסעד אותו ועזר לו, אבל תמיד שמר על עצמאותו כמה שיכל.
המשיך לנהוג בעצמו ברכב שלו ולהשתתף במפגשי הפרלמנט המקומי עם חבריו הטובים.
זליו זכה ל- 10 נכדים, 5 בחו"ל ו5- בארץ, קרובים אליו וגרים בקיבוץ.
רק לאחרונה זכה לנכדה חדשה גלי התינוקת של טל ונטע ,
הוא אמנם הספיק לראות אותה, אך היא תכיר את סבא זליו רק מהסיפורים.
זליו היקר,
אנחנו נפרדים ממך היום בצער אבל גם בחיוך שהיה המאפיין שלך תמיד.
לך לדרכך בשלום .
תנחומינו לבת הזוג רוזני שליוותה אותך שנים רבות ועד לימיך האחרונים,
לחבריך הקרובים,
לבנים מאיר, מיכה, זוהר וטל ולכלותיך האוהבות,
לנכדים – מאור, ליאור ומתן של מיכה.
דניאל ונדב של מאיר,
לינוי אלעד וליה, של זוהר וקארין
עומר וגלי של טל ונטע.
ולכל קהילת ברור חיל האבלה.
נזכור אותך תמיד באהבה גדולה ובגעגועים.
אוגניה. 6.10.2024
הספד מאת הבן מיכה:
אבא היקר,
אנחנו פשוט לא מאמינים שאתה כבר לא כאן איתנו, זה פשוט לא נתפס.
למי
אנחנו נתקשר כל פעם בדרך לעבודה, מי ייתן לנו עצות על החיים כמו שאתה נתת לנו אבא מי?
אבא אנחנו מאוד רוצים להודות לך על זה שהייתה
אבא כזה מדהים, אבא כזה חכם, אבא כזה מצחיק,
אבא שלפני 30 שנה קיבל אפילו תפקיד של אמא ועשה אותו בצורה הכי טובה.
רצינו גם להודות לך על זה שאפילו הייתה לנו כמו עוד אח.
היה לנו קשר כל כך טוב כל כך פתוח, תמיד הייתה שם בשבילינו.
גם רוצה להודות לך על זה שהייתה סבא כזה כייפי
לנכדים שלך,
תודה על זה שבחמש השנים האחרונות חיבקת בכזה חום את דניאל הבן שלי, הוא כל כך אהב אותך.
אבא עוף לך למעלה, כי שם מחכים לך המון אנשים
שמעכשיו הולכים להנות ממך ולצחוק מהבדיחות שלך
כמו שאנחנו נהנינו וצחקנו עד עכשיו.
אבא, אנחנו רוצים שתדע שאנחנו האחים תמיד
נהיה מאוחדים,
כי אנחנו יודעים שזה מה שאתה רצית שיקרה אחרי שתלך.
אבא, אני רוצה לבקש ממך סליחה על זה שלא הגענו
בזמן כדי שתוכל לראות אותנו לפני שאתה הולך,
אני יודע כמה סבלת וכמה משכת את זה כדי לחכות לנו,
אבל בסוף המחלה הארורה הזאת הכניעה אותך ממש דקות ספורות לפני שאנחנו נחתנו בארץ.
אבא אתה כל כך תחסר לנו,
אנחנו אוהבים אותך מאוד,
לך תנוח עכשיו אבא יקר.
בשם ארבעת האחים,
מיכה שמידט.
הספד מאת הבן זוהר:
אבא יקר שלי,
הפרידה ממך היא אחד הדברים הקשים ביותר שעמדתי בפניהן בחיי.
אתה היית לא רק אבא – היית מורה, חבר, דמות שהשפיעה על חיי בכל כך הרבה דרכים.
אני מתקשה לדמיין את העולם בלעדיך, אבל אני יודע שהזיכרון שלך ילווה אותי בכל צעד שאעשה.
היית אדם אופטימי, תמיד ראית את הטוב בכל מצב, גם כשהחיים הציבו אתגרים לא פשוטים.
היית מסוגל להפוך כל רגע קשה לבדיחה, ולא משנה מה קרה – תמיד הצלחת להוציא מאיתנו חיוך. השנינות שלך, ההומור המיוחד, והיכולת שלך לצחוק על החיים –
כל אלה היו חלק ממי שהיית, חלק שיחסר לי כל כך
מעבר לאופטימיות ולשנינות, היית תמיד שם עבורי.
תמיד ידעת איך להקשיב, איך לתת עצה בדיוק כשצריך, ואיך לעודד כשנראה שאין מוצא.
היית מגדלור בחיי, מישהו שתמיד יכולתי לפנות אליו.
אני מודה לך על כל הרגעים המשותפים, על האהבה שנתת לי, על כל מה שלימדת אותי.
תחסר לי מאוד, אבא,
אבל אני יודע שהמורשת שלך – החום, ההומור, החכמה – ימשיכו לחיות בי ובכל מי שהכרת.
תנוח בשלום, אבא.
אני אוהב אותך לעד.
זוהר שמידט.
הספד מאת הכלה קארין:
היום אנחנו נפרדים מאדם מיוחד ויקר מאוד, חמי, שהיה עבורי מקור לאור, שמחה ואופטימיות.
מאז שהכרתי אותך נכנסת אליי ללב וגם למשפחה שלי, ובמיוחד לאבא שלי שהתאהב בך כאילו היית אח שלו.
היית אדם שתמיד ידע למצוא את הטוב בכל מצב.
צחוקך הדביק את הסביבה,
והדרך שבה לקחת את החיים בקלות ובאהבה עוררה השראה.
חיית מתוך שמחה, וידעת להפיץ אותה סביבך.
נכנסת לבית ותמיד הארת כל חדר, בין אם במילה חמה ובין אם בחיוך רחב או בדיחה.
חוש ההומור שלך היה מתנה נדירה, ובדיחותיך מילאו את ליבנו בשמחה אינסופית.
אלעד ולינוי אוהבים אותך,
זוהר ואני זוכרים אותך תמיד, ושומרים באהבה על כל הבדיחות שלך,
וליה הקטנה, בחוכמתה המופלאה, אמרה שהיא מחכה לך שתחזור מהשמיים.
זליו שלנו, להמשך הדרך אנחנו לוקחים ממך את האופטימיות שלא נכנעה לאף קושי, אופן ההסתכלות על החיים בעיניים צוחקות ואת אהבת החיים.
נזכור אותך תמיד, בלב מלא אהבה, מצחיק, אופטימי, ואהוב כל כך.
אני בטוחה שבשמיים בדיוק כמו כאן, אתה בטוח מצחיק את כל המלאכים. אוהבים ומתגעגעים.
קארין שמידט.
הספד מאת בת הזוג, רוזני:
לא מעט טקסים כתבתי -
קטעי קישור, שירה, תכנים למיניהם כשברקע תפאורה של חגים, מועדים היסטוריים, אירועים ועוד.
כל כך קל לכתוב עליך זליו, אבל לא קל כשברקע ניצב בית העלמין.
זליו, זליו, זליייניו - ככה קובץ של חברים קרובים קוראים לך.
זליו יקירי, אהובי, הבחור המתוק שלפני 28 שנה נכנס לחיי,
לחיינו - שלי, של אורן ושל המשפחה המורחבת שלי בארץ ובחו"ל.
זליו השחקן הנצחי, החקיין, הזמר, הנגן, המוכשר ובעיקר החבר הטוב - החבר ההכי טוב שלי.
החבר הכי טוב של כל אחד מהבנים ושל כל אחד מחבריו. איש טוב עם לב ענק.
28 שנים יחד ושל יחד. שנים טובות ויפות אותן בנינו לאט ובטוח - באהבה, למידה, הדדיות, קבלה, הכלה, כבוד וידידות עמוקה ומתוקה.
כל כך קל לצעוד לצד איש אופטימי, מחייך, אוהב אדם ואת החיים -
איש חסון, מכיל, מקבל ובעיקר נותן ועבורי - משענת ומייעץ דגול.
לכל אדם יש צורך במקום שיהיה לו עוגן בטוח, אדם שיעטוף אותו באהבה, שישמח את ליבו, שיגרום לו לצחוק ולהשתטות, להתלבש ולהתקשט, לשוב לאהוב את דמותו ואת החיים.
לכל אדם יש צורך לאדם שיהיה עבורו כל הדברים האלו כולם.
המילים האלו מוקדשות לזליו המופלא שמזה שנים הוא עבורי כל הדברים האלו ועוד.
זליניו אהוב, דרך טובות ויפות העיניים אפשרת לי לצאת מן העצמי אל השניים.
קשה לחשוב על החיים בלעדיך.
אני לא יודעת לכתוב על החוסר שלך, אני יודעת לומר על החברות האדירה שלנו.
ידענו הרבה יחד, אהבה ופחד.
ידענו לתת לדברים מילים וגם דמעות, וגם חיבוקים וגם צחוקים.
היה שלום זליו היקר והאהוב.
תודה על השנים היפות ועל כל מה שהיית בעולם הזה בשבילי ובשביל כולם.
זיכרונות נעימים יישארו מאדם מחייך, אופטימי, חזק ומלא חיים.
רוזני - רוזליו ❤️