חסר רכיב

צבי חזן ז"ל

צבי חזן ז``ל
-
25/5/1931 - 26/5/2024
צבי חזן ז"ל מוותיקי הקיבוץ, נולד בשם הנריקי, היה חניך ופעיל בתנועת הבונים דרור בברזיל.
עלה לארץ במסגרת הגרעין השביעי בשנת 1957 יחד עם אשתו וחברתו לחיים ארוכים אדית.
בקיבוץ בנו את משפחתם וביתם, וכאן נולדו ילדיהם- דבורה, מאיר וחנה.
נפטר ב-26.5.2024, יום לאחר יום הולדתו  בגיל 93.
צבי היה איש פוליטי ומעורב מאד בהנהלת הקיבוץ.
צבי חזן היה דמות מרכזית בפיתוח הנגב ושימש כראש המועצה האזורית שער הנגב במשך 13 שנים מ- 1974 עד 1988.
בתקופה זו היה לו חלק חשוב ביוזמה ובהקמת מכללת ספיר.
הוא פעל רבות לחיזוק הקהילה בשער הנגב, גם באמצעות הקשרים הרבים שקשר עם אנשי ממשל 
בברזיל, בה שימש כקונסול ישראל.
ספרו "נתיבים וגעגועים" מתאר את חייו, שרובם היו כחבר בקיבוץ ברור חיל.



הספד בשם הקיבוץ, ז'נט פרנקל:
אנחנו נפרדים היום מחבר, בעל, אב, סב וסב רבא. והוא בן  93 שנים. 
צבי מוכר לכל כך הרבה אנשים, מכל כך הרבה תחומים ומגזרים, ואני שואלת את עצמי עד כמה באמת הכירו אותו? למי שלא הכיר, אני מספרת. 
צבי נולד בברזיל, ב- 1931, למשפחה יהודית טיפוסית, לא עשירה. מגיל צעיר, גיל 14, יצא לעבוד לעזור לפרנסת הבית. הוא הצטרף לתנועת נוער ציוני סוציאליסטי – דרור, כשנה לפני קום המדינה  וכעבור 10 שנים, ב-1957, הוא עלה ארצה, אחרי שהתחתן עם בחירת ליבו, אדית. לבני הזוג יש 3 ילדים מסורים: דבורה, מאיר וחנה. 
שלושתם נולדו וגדלו בקיבוץ. 
המשפחה התרחבה וכיום התווספו לה 9 נכדים ונין אחד. 
צבי לא היה חבר קיבוץ טיפוסי. הוא לא היה חקלאי, רפתן או לולן. הוא היה מה שנקרא איש ציבור. ומילא תפקידים ציבוריים בהצלחה רבה. 7 שנים אחרי עלייתו ארצה כבר היה מזכיר הקיבוץ ואחרי כן גזבר הקיבוץ.  
דמותו ויכולותיו לגשר בין אנשים ופערים הובילו אותו להבחר להיות ראש מועצת שער הנגב. הוא היה בכס המועצה 13 שנה. אז הוא התגלה כאיש חזון. 
הוא השכיל להתגבר על כל המכשולים ותחתיו קמה מכללת ספיר, כיום פינת חמד אזורית. הוא השכיל לפתח יחסים טובים עם שדרות על ידי הקמת פעילויות משותפות. גם כשסיים את תפקידו במועצה צבי לא נח והמשיך בפעילויות למען הציבור. 
היה נציג בוועדת ערעורים של בנייה בנגב, היה נציג בדיקרטוריון הרפת, מונה להיות קונסול כללי בסאו פאולו ודרום ברזיל מטעם ישראל. 

במקביל לכל פעילויותיו מחוץ לקיבוץ הוא המשיך להיות איש מרכזי בתוך הקיבוץ. הוא מאד מאד אהב את הקיבוץ, הוא האמין ברעיון הקיבוצי ואהב את האנשים. 
בפרט אהב לעזור לכל מי שפנה וביקש את עזרתו לא משנה במה. כי צבי היה איש אוהב אנשים. במהלך כל השנים הוא עזר לקיבוץ בכל מיני צורות. 
כל רעיון שהיה יכול להתממש ולהפוך למשהו  מיוחד לקיבוץ, הוא לחם לממש אותו. 
כמו למשל להקים בברור חיל את מוזיאון של המוזיקה אדוניראן ברבוזה. 
צבי אהב מאד לספר סיפורים. מי שהיה נכנס לביתו היה נשאר נפעם מיכולתו הפנומנלית של צבי להזכר בפרטי פרטים מעברו. הוא אהב לספר על חוויותיו בתפקידים שעשה. בשנים האחרונות, כשהיה יותר ספון בביתו, מוחו לא נח. אומנם כבר מבוגר, מעל +80, אבל מחשבתו ויכולתו להתחבר למצוקות בני אדם לא נתנו לו מנוח. מצב הפליטים בארץ נגע לליבו. הוא זימן חברים מהעבר, כולם פנסיונרים, כולם בעלי עבר עשיר בפעילות ציבורית והרכיב ועדה בנושא הפליטים – איך להתיחס ואיך להתמודד עם הפליטים מאפריקה. הם תכננו כנס, חשבו לארגן תערוכה במכללה, אבל צבי לא  זכה לממשם. 
צבי היה אדם מיוחד, אוהב אדם, פורץ דרכים, בעל חשיבה מחוץ לקופסה, מחפש פתרונות לבעיות שמזהה כקרדינליות. אהבנו אותו, נהנינו בחברתו, נהנינו מסיפוריו, וכואבים שהוא הלך מאיתנו. 
יהיי זכרו ברוך!!
26.05.2024

הספד מאת הבת, חנה:

כשסבתא שלי, אמא של אבא, סיפרה לחברתה בברזיל שהיא שוב בהריון, הציעה לה החברה הטובה לא ללדת את התינוק בגלל קשיים כלכליים.

סבתא שהייתה אישה מאמינה, דחתה את ההצעה אך דאגה להזכיר לאבא שלנו - בנה הצעיר, שהיא מקווה שממנו יצא איש חשוב.

אבא שלנו היה מספר סיפורים ואנחנו זכינו בכל ביקור לשמוע ממנו סיפור חדש שלא הכרנו. לא משנה להיכן הגיע בחייו הציבוריים הוא תמיד זכר את ילדותו במשפחה קשת יום בסאו פאולו ואת המורים בבית הספר שלא ציפו ממנו להצלחות.

נאמן לציפיות אימו, אבא דאג בחייו הארוכים לעשות מעשים חשובים גם בקיבוץ ובמיוחד במשך 13 שנים כראש מועצת שער הנגב וכיוזם ומקים מכללת ספיר. בימיה הראשונים סירבו במועצה להשכלה גבוהה לקרוא לה מכללה, אבל אבא ענה שהוא ראש המועצה והתעקש על השם.

מקום חם היה בליבו למועצה. במדינה מתוקנת, אופיר ליבשטיין ז"ל היה מגיע היום להיפרד יחד עם שי חרמש ואלון שוסטר שאיתנו פה היום. אופיר זכר בכל שנה להזמין את קודמיו ליום סיור במועצה ולא ויתר גם לאבא בשנותיו האחרונות.

אבא שלנו כאב בחודשים האחרונים עם חבריו ומשפחותיהם שנפגעו בשבעה באוקטובר ובכל יום שאל מה עם החטופים ואם המלחמה נגמרה.

המשפט אומר שמאחורי כל גבר מצליח עומדת אשתו, אך אמא שלנו צעדה תמיד לצידו ויחד איתו בכל שלבי החיים.

תשמרו על אמא הייתה אחת מבקשותיו האחרונות.

היית אבא טוב וסבא מושלם לכל נכדיך- זכינו בך.

נוח על משכבך בשלום- מגיע לך.


הספר מאת ויטוריו קורינלדי:

צבי, "שזן" הידיד היקר.

אנו נפרדים מאחד הנציגים הבולטים והמשמעותיים ביותר הצועדים איתנו מאז הימים הרחוקים של "דרור" בסאו פאולו, דרך החיים בקיבוץ והתפקידים שמילא בהם; העשייה המכרעת במועצה האזורית והתפקידים הרבים בציבוריות הישראלית והיהודית.

בכולם הוא השאיר את חותמו, המאופיין במעשיות פרגמטית מלווה בהומור עדין ואמפטיה אנושית שמצאה ביטוי גם בחדירות ספורדיות לתחום הכתיבה והספרות, ויצר קשר של אהדה ספונטנית בכל שיחה אתו.

הוא פעל תמיד מתוך חזון חיובי ואופטימי, ויזם מפעלים ופרויקטים שלא תמיד נראו מעשיים לעיני מתבוננים ספקניים בזמן הקמתם, אך הוכיחו את עצמם כפורצי דרך ופותחי דלתות: בזירה המקומית, האזורית או הדיפלומטית והבינלאומית. בפרויקטים התפתחותיים, כלכליים, תורניים וחברתיים.

אם יורשה לי להיכנס מעט לתחום האישי, 

אגיד שמצאתי בו תמיכה בלתי-מסויגת בעבודתי בתכנון, ואני חייב לו לא מעט מהישגיי המקצועיים. 

דבר זה שימש בסיס לידידות וחיבה אמתיים שתמיד חשתי כלפיו.

עם הליכתו, נחסכת ממנו המועקה לראות את המפעל שהוא אחד ממכונניו, נתון לחורבן ולהרס מכוח הרשע של חמאס, אשר הבחין וניצל הזנחה וזלזול ארוכים של ממשלות ימין כושלות כלפי ההתיישבות הקיבוצית.

אבל לנו, הנשארים ורואים את הנעשה היום במדינה, יחסר הניתוח האובייקטיבי, הישיר והפשוט של צבי חזן, המסוגל לצקת תקווה ואופטימיות בעתיד הנראה לנו כמייאש, ושיהיה ראוי לעבר המפואר שהוא ידע לעצב.

נזכור אותו בברכה ובגעגוע.


26/5/2024

ויטוריו קורינלדי.





חסר רכיב