שמעון פוקס ז"ל
-
6/2/1937 - 27/12/2022
פרידה משמעון פוקס - מאת עודד פלוט:
שמעון נולד ב- 1937 בעיר סאו פאולו בברזיל.
היתה לו ילדות מאושרת יחד עם שני אחיו, יצחק ואפרים.
שמעון היה הבן הצעיר והראשון במשפחה שנולד בברזיל.
למד בבית ספר מקצועי, שם רכש את המיומנויות שליוו אותו אחר כך בכל חייו. בתום הלימודים שירת בצבא, ואחר כך התחיל לעבוד, תוך ניצול הכישורים הטכניים שלו.
שמעון הכיר את לאה דרך מכרים משותפים, ולמרות 7 שנים בהבדל הגילאים ביניהם, התאהבו ורצו להתחתן.
אבא של שמעון העמיד כתנאי לחתונה את העלייה לישראל וחיים בקיבוץ. לקראת החתונה לאה עברה גיור, ומיד אחריה הם עלו לארץ והגיעו לברור חיל,
שלוש שנים אחר כך הגיעו אחיו יצחק וניחה אשתו ומשפחתם.
בתחילת דרכו בקיבוץ עבד שמעון בפיקוח מזיקים בכותנה עם רפאל מרון.
מהר מאד גילו את הכישורים הטכניים שלו, והוא עבר למסגרייה, שם הפך למקצוען אמיתי.
אני זוכר שכשעבדתי בשדה, והיה צריך לבנות כלי חדש או לטפל בתקלה מורכבת במיוחד – לכולם היה ברור שהכתובת זה שמעון.
לאחר שנים רבות של עבודה במסגרייה, עבר לעבוד עם פ.ע בלול,
וגם שם התגלה כמקצוען אמיתי.
בין לבין, בשנות ה-70, יצאו שמעון ולאה לנסות מגורים במושב כפר דניאל. אחרי כמה חודשים הם גילו שהקשר שלהם לקיבוץ מאד חזק, והחליטו לחזור.
שמעון היה מחובר מאד לקיבוץ במודל המסורתי שלו, אבל ידע להסתגל לשינויים, ולמצוא את מקומו בעבודה ובחברה.
שמעון אהב לעזור, ואנשים ידעו שהתוצאה לא תאכזב אותם.
אצלנו בבית, למשל, בנה מתלה כביסה מצוין, שמשרת אותנו עד היום כמו חדש.
שמעון אהב לשחק פוקר ונחשב למלך הסנוקר של הקיבוץ.
חברים רבים נהנו ממשקה הבטידה (Batida) שתמיד הכין ברצון לכל האירועים.
לא משנה אם מלימון, או מקוקוס – התוצאה הייתה תמיד מעולה.
שמעון היה איש משפחה מסור והשקיע את כולו יחד עם לאה- בגידול שלושת ילדיהם- דני, שמיר ופאולה.
כסבא התמסר בכל הזדמנות לשמונת נכדיו האהובים, והיה שותף בגידולם.
שמעון אהב לעבוד בגינה ולבנות כל מיני דברים לבית.
כשפרצה בביתם השריפה שכלתה כמעט את הכל, הוא לקח את זה מאד קשה.
הוא לא היה איש של מילים, אבל מדי פעם הדברים פרצו מליבו.
לאחר השריפה השתכנו בביתם של ג'ני ומוריס בירנבאום חבריהם ששהו בשליחות בחו"ל, ובהדרגה פעל לבנות מחדש את הבית ולחדש את כל הציוד והגינון שכל כך אהב.
בשבע השנים האחרונות התמודדו שמעון ובני משפחתו עם מצב בריאותי, שהלך והדרדר.
שמעון לא ויתר ונלחם על העצמאות שלו ועל היכולת לתפקד.
אתמול המאבק הסתיים.
אנו נפרדים מחבר קיבוץ מסור, מאיש משפחה אוהב ומאדם טוב ומוערך.
יהי זכרך ברוך.
הספד מאת הבת פאולה:
אבא אהוב שלי..
תמיד היה ביניינו הסכם שאוחזים ידיים!
כשהייתי קטנה אמא נסעה לברזיל,
אני חליתי ושכבתי על מזרן ליד המיטה שלכם,
קדחתי מחום ואתה אחזקת לי את היד כל הלילה, לא עזבת..
״רק אל תעזבי ידיים״!
החזקנו ידיים בדרך לחופה!
החזקנו ידיים בדרך ללידה של אגמי!
החזקנו ידיים בדרך ליחדיו!
בדרך למרינה באשקלון,
בדרך למשתלה,
בדרך לקופת חולים,
בדרך לבדיקות בבתי החולים!
״רק אל תעזבי ידיים״
גם אתמול בנשימתך האחרונה .. הסתכלת לתוך עיני
״אל תעזבי ידיים״
ביהדות נאמר:
שילדים בוחרים בהוריהם..
אבא שלי אני רוצה שתדע שבחרתי טוב!!
תודה על כך שהייתה אבא שלי.
על כך שתמיד הרגשתי שאתה אוהב אותי.
על שנתת לי את הזכות לחוות אהבה בין אבא לבת.
אהבת אמת
״אהבה ללא תנאי״
אבא הבטחתי לך שאהיה איתך
ושלא אעזוב אותך ונעבור הכל יחד .. והשתדלתי לעמוד בהבטחתי ככל שיכולתי.
והיום:
בפעם הראשונה..!
״אנחנו עוזבים ידיים״
תנוח אבא שלי יקר..
חזור הביתה לאבא של כולנו.. אבא שבשמים..
תהא מנוחתך עדן..