יונה רוזנהק
-
27/12/1930 - 16/05/2000
דברים שנאמרו בהלוויה:
לפני פחות מדי זמן הבאנו את דב רוזנהק לכאן, היום אנחנו מביאים את יונה, ויונה אישית שלעצמה.
בגיל צעיר מאוד התייתמה מהוריה. אחיותיה ואחיה הגדול היו עבורה תחליף להורים. יונה עלתה ארצה יחד עם חברי הגרעין הראשון ממצרים והצטרפה לקיבוץ גבת להכשרה קיבוצית.
לפני פרוץ מלחמת השחרור, עברה לרעננה עם הגרעין לישוב עצמאי עד להתיישבות הקבע. במלחמת השחרור יונה וכל הגרעין עלו למשלט בריר, במטרה להקים ישוב חדש במדינת ישראל שנקרא ברבות הימים ברור חיל.
במאי 1950 נישאה לדב רוזנהק, שניהם סללו לעצמם דרך ארוכה של עשייה שיתופית חקלאית. שילבו חיי חברה, נישואים והקמת משפחה. באהבה ללא סייג חיו יחד יונה ודב 48 שנים. יונה הספיקה להשלים את לימודיה, והקימה משפחה לתפארת, ושבט של 10 נכדים נפלאים.
במהלך השנים האלה יונה הספיקה לבנות אימפריה של עשייה חינוכית, ארגונית וניהולית, עבדה בין היתר כמזכירה בבית הספר האזורי, וכמזכירה בפיצה, הייתה מחסנאית ילדים בתקופת החינוך המשותף. ילדים לא ישכחו את ה"נורמה" שהכינה להם בתחום הביגוד. דאגה לכל ילד וילד בתחום הביגוד ולצרכים האישיים שלהם.
מטעמיה פארו את שולחנות האירועים החברתיים, תמיד דאגה להגיש ממעשה ידיה הנפלאים בכל חתונה או מסיבה. בכל מקום הטביעה את חותמה במסירת, חריצות והרבה אהבה לעשייה המשותפת.
במהלך חייהם המשותפים של יונה ודב, יצאו מספר פעמים לחו"ל, פעם להשלמת הלימודים של דב, פעם לשליחות של המפעל דקו. ופעם לגיוס תרומות בברזיל.
אהבתם נקטעה באיבה לפני כשנתיים, כאשר דב נפטר גם הוא ממחלת הסרטן.
יהי זכרה ברוך
יונה,
לא הייתי ליד מיטתך בשעת האחרונה, אך בדמיוני אני רואה את נשמתך הטהורה עוזבת את גופך בדמות יונה צחורה ובמשוך כנפיים חרישי כפי שהתהלכת בשבילי העולם הזה. ממריאה אל על, אל התכלת העמוקה והנצחית שמעלנו.
גופך נח עכשיו, משוחרר מכאב וצער ונשמתך מרחפת מעלינו, כמבקשת שלא נשכח את מתח האהבה והחסר שקבלנו ממך בשנה האחרונה.
אנו שזכינו להיות בקרבתך בחודשי מחלתך הארוכים, למדנו להכיר את האחוד ואצילות הנפש באישיותך הצנועה.
למדנו ממך שניתן גם בתוך התמורות האיומות שהגוף עובר והנפש מתייסרת בהם, להמשיך ולזרום עם החיים, וכפי שהייתה מגדירה זאות: להיות כל רגע ורגע, ובכל יום כאילו הם חיים שלמים.
חסרת אנוכיות היית, ללא טיפת ייאוש או מרירות כלפי המציאות הקשה, לא כועסת, לא התלוננת.
במשך כל איסוריך, לא הפסקת להתעניין בזולת, בסובבים, בקיבוץ, בשינויים, בנעשה במדינה. בכל חוץ מגופך הדועך.
למדנו ממך שהמוות יכול להיות מושא לתקווה ולא רק לחרדה. את ידעת בביטחון מוחלט שמעבר לחיים מחכה לך אהובך וידיד נעוריך, דב, ושוב תאחזו יד ביד ותחוללו לנצח.
יונה, אהבנו אותך בחייך ואנו אוהבים אותך אחרי לכתך.
נפשך השופעת קיבלה את אהבתנו בשמחה וגמלה לנו שבעתיים על כל גילוי של חיבה ורוך.
עד נשמת אפך האחרונה, חשת שחיית חיים מלאים, רוויי יצירה ואהבה. גם היית בין מקימי הקיבוץ, גם הקמת משפחה, גם גידלת ילדים ונכדים אהובים ומסורים, וגם זכית לבן-זוג שהיה ידי נפש ואהוב כאחד.
זכית, יונה, וזכינו אנו שהיית את רוב חייך בינינו ואתנו מקום מנוחתך.
"תהיי מנוחתך עדן"
18.5.00
(כתבה סוזנה לוי)