עליזה בנדקובסקי ז"ל

15/9/1941 - 17/7/2024

עליזה בנדקובסקי, חברת הקיבוץ עלתה לארץ בשנת 1959 מארגנטינה והגיעה לברור חיל במסגרת חברת הנוער. כאן הכירה את משה וביחד גידלו כאן ארבעה ילדים. במשך שנים רבות עסקה בתפקידים משמעותיים בקהילה - בחינוך, במיחשוב ובארכיון.
בשנים האחרונות היתה שותפה משמעותית ליציקת תוכן לעמודי ההנצחה של חברים שהלכו לעולמם.

הספד מאת אוגניה שקולניק

בתוך חודש אחד בלבד נפרדנו משלושה חברים ותיקים בקיבוץ,

אבל בניגוד לשלמה גפני וצביה בר נתן ז"ל, שמותם היה ידוע למשפחה ואף הביא סוג של שחרור,

מותה של עליזה נפל עלינו כרעם ביום בהיר.

לפני 3 ימים בלבד התאשפזה לתהליך רפואי שהיה אמור להיות שגרתי ונגמר בהלם של המשפחה ושל כולנו כשנודע לנו על מותה עקב סיבוך לא צפוי.

אליסיה קנטור הגיעה לקיבוץ כנערה צעירה.

היא נולדה בבואנוס איירס ארגנטינה להוריה גריגורי (גרשון) ורבקה קנטור, בתאריך 15.9.1941.

עלתה במסגרת עליית הנוער והגיעה לברור חיל בשנת 1959, והצטרפה לקבוצת הנוער מענית.

היא סיימה את לימודיה והתחנכה בקיבוץ, והתגייסה לצבא יחד עם חבריה לקבוצה.

בקיבוץ הכירה את אהבת חייה- משה בנדקובסקי, שעלה לארץ במסגרת הגרעין ה-8 שהגיע לארז ועבר לברור חיל.

ב-30.4.1964 נשאו בקיבוץ, כמקובל יחד עם עוד 2 זוגות.

שניהם למדו לימודי הוראה, והקימו את ביתם בקיבוץ.

פה נולדו הבנות יערה, עדי-ים ושירה, ובהמשך הצטרף הבן שי אותו אימצו באהבה גדולה.

עליזה עבדה במקומות שונים ובכולם הצטיינה ביסודיות, בהתמדה בלתי רגילה ובלתי מתפשרת.

היא שימשה כמורה בבית הספר היסודי שער הנגב במשך מספר שנים.

הייתה מטפלת של קבוצת תומר, ויזמה קבוצות שירה לילדי הקיבוץ.

עבדה שנים רבות כמזכירה בכירה בענת קשב והשקיעה בה את הנשמה.

עבדה במפעל הפיצות בעבודה משרדית בסבלנות שאין כדוגמתה.

כל חייה למדה תוכנות חדשות ולא התייאשה גם כשהיה לא קל.

לפני כ-13 שנה לקחה על עצמה את העברת הארכיון למשכנו הנוכחי.

היא תכננה את המקום, ועם צוות מתנדבים ומתנדבות שגייסה, הפכה אותו לפינת חמד, מלאה בתמונות וחומרים.

יחד סרקו חומרים רבים לשמירה במחשב.

תשומת לב מיוחדת הקדישה למסמכי תנועת הנוער דרור הבונים שנסרקו ביוזמתה,

וגם השקיעה במציאת מתרגמים, מריו ויזנברג ובעלה משה שעמלו על תרגום החומר מפורטוגזית לעברית.

גם בארכיון הביאה איתה רצון ללמוד ולהתפתח, להתמקצע וניהלה את המקום בצורה נהדרת.

היא אהבה להפתיע חברים כששלחה להם תמונות שמצאה והקפידה לפרסם בלוח המקומי תמונות נבחרות.

כך הנגישה את חומרי הארכיון לציבור הרחב, וקבוצת המתנדבים שגיבשה הייתה קבוצה חמה ותומכת.

למרות בעיות הבריאות מהם סבלו שניהם, הפגינה תמיד רוח אופטימית.

היא ליוותה את משה באהבה כל ימי חייהם, ויחד נהנו מהתרחבות המשפחה ותוספת הנכדים והנכדות שהסבו להם הרבה נחת רוח וגאווה מוצדקת.

תנחומינו לבעלה האוהב משה, ולמשפחתה הקרובה:

הבת יערה והנכדים עמרי ועידו.

הבת עדי-שי והנכדים ליאור ואורן.

הבת שירה ואסף והנכדות אורי ואופיר.

הבן שי ורחלי, והנכדות אמה, נועה ואדל.

חסרונה יורגש מאד, יחסר לנו חיוכה והרצון לעזור תמיד.

נוחי בשלום עליזה יקרה,

נפרדים ממך בלב כבד,

חברייך וחברותייך מקיבוץ ברור חיל.

אוגניה.

הספד מאת הבת יערה

אמא, איך מספידים אותך? הלכת מאיתנו בכזו פתאומיות, שהיא כלל לא אופיינית לך. תמיד אהבת לתכנן את הכל מראש, אפילו את התרופות של אבא אירגנת בקופסאות לחודש מראש ועוד בערב שלפני הניתוח התעקשת שנוודא שירשמו לאבא את היום והתאריך שלמחרת.

הצלחת להתמודד למעלה מ – 30 שנה עם הסרטן ובסוף הכריע אותך ניתוח שקיווית שישפר את איכות החיים שלך. התעקשת לעבור את הניתוח, בהחלטיות והפסקנות האופיינים לך. אמרת לנו שלהמשיך לחיות במצב בו ליבך לא עומד במעמסה של הזרמת החיים והחיוניות שבך, אלו לא חיים.

בשנים האחרונות חוויתם את ואבא פריחה של האהבה והזוגיות בינייכם, היה מרגש לראות את כל הרגש והאהבה פורצים מכם אחרי כלכך הרבה שנים ביחד. חגגנו לכם לא מזמן 60 שנות נישואין והיית מאושרת להיות מוקפת במשפחתך. זכית לראות את נכדייך גדלים ואפילו לראות צילום של הנין שלך שעדיין לא נולד והמחשבה שלא תהיי כשיוולד בלתי נתפסת.

בקבוצות הוואצאפ בברור חיל ציינו את היותך מסבירת פנים, את החיוך והנכונות שלך תמיד לעזור. אני בטוחה שהיית שמחה לדעת את זה. הקיבוץ והתושבים בו היו כל כך חשובים לך וניכר מההודעות בקבוץ כמה התחושות היו הדדיות.

אם אפשר להודות על זה שהלכת מאיתנו בלי לדעת שזה הסוף, שלא סבלת ולא חששת, אז אני מודה שניתן לך החסד הזה

אוהבים, כבר מתגעגעים ומבטיחים לשמור על אבא ועל המשפחה