שלמה גפני ז"ל
-
27/7/1934 - 27/6/2024
שלמה נולד בשנת 1934 בקוריטיבה בדרום ברזיל.
עלה לארץ והגיע לברור חיל במסגרת הגרעין השישי בשנת 1959.
נפטר בדיוק חודש לפני יום הולדתו ה- 90.
דברי הספד - אוגניה שקולניק:
שלמה היה איש שקט, מתוק וחכם.
הוא נולד יחד עם אחיו ברוך (בוקי), וכמעט כל החיים חיו זה לצד זה.
הוריו, חיים ואתל ויינטראוב, היגרו ממזרח אירופה לברזיל והתפרנסו ממכולת שהייתה ברשותם.
הלידה התרחשה בבית, חודש לפני הזמן המשוער.
כמובן שלא ציפו לשניים וההפתעה הייתה גמורה.
שלמה שנולד ראשון שקל ק"ג אחד בלבד ובוקי ק"ג וחמישים גרם.
ההורים ההמומים הניחו את שניהם בקופסת נעליים מרופדת היטב בקרבת התנור שהיה המקום החם ביותר בבית.
בדרום ברזיל, יולי הוא חודש חורפי וקר.
למחרת בבוקר הגיע הרופא לבדוק את היולדת והופתע לראות שהם שרדו את הלילה בשלום.
למרות שחלו בכל המחלות האפשריות ומחלות הילדות הרגילות- צמחו למופת.
כיוון שלא היו תאומים זהים אף פעם לא התבלבלו ביניהם ובאופן כללי היו מאד שונים זה מזה.
יחד הצטרפו לתנועת הנוער הציונית דרור הבונים.
שלמה הגיע לארץ בפעם הראשונה ללמוד במכון מדריכי חוץ לארץ בירושלים וחזר לברזיל,
ועלה סופית לארץ בשנת 1959 עם הגרעין השישי.
מיד כשהגיע מההכשרה בקיבוץ גבע לברור חיל, הכיר את רחל הייזריק שעלתה לקיבוץ כנערה במסגרת עליית הנוער. האהבה פרחה, תוך חצי שנה בלבד התחתנו.
ברבות השנים המשפחה גדלה ונולדו- יזהר וערן, והבנות טליה ואיילת.
שלמה יצא ללימודי הנדסת מכונות ורחל למדה חינוך ושניהם פיתחו את חייהם המקצועיים לצד גידול הילדים.
שלמה עבד שנים רבות בדקו כמהנדס עד סגירת המפעל, רוב המכונות במפעל היו פרי התכנון שלו.
הוא התמחה ביבוש ירקות ומאד אהב את תכנון המכונות והתאמתן לצרכים.
תוך כדי עבודתו וביחוד לאחר סגירת דקו עבד במפעלים שונים באותו תחום, ובמסגרת עבודתו הגיע למפעלים בארצות שונות.
שם תרם מהידע המקצועי שלו ומניסיונו הרחב וגם נהנה להכיר מקומות חדשים.
בשנים האחרונות תכנן מכונות במסגרת עבודתו במפעל יורן, וכן היה שותף פעיל בפרויקט של הבן יזהר ליצור אופניים עמידות מקרטון מיוחד.
שלמה השתלב במיזם הייחודי הזה, תרם ונהנה לעבוד בשיתוף פעולה עם בנו הבכור.
הוא מאד אהב את המקצוע, ולמרות שהציעו לו ללמד באוניברסיטה העדיף את התכנון והעבודה המעשית.
שלמה ורחל גרו שנים רבות בשכנות לאח בוקי ומשפחתו, ולמעשה רוב חייהם היו בלתי נפרדים.
אהב מאד מוזיקה קלאסית, ידע לזהות יצירות מהצליל הראשון ואפילו השתתף פעם בחידון בטלוויזיה בנושא.
בתחום הספורט אהב כמובן כדורגל, כמו כל ברזילאי שמכבד את עצמו וכן טניס.
היה אוהד של הקבוצות של ספרד- בארסה וריאל מדריד וכמובן היה אוהד נאמן של הנבחרת הברזילאית.
הילדים בגרו, ולמרות שלא נשארו לגור בקיבוץ, היו קשורים מאד והקשר עם הנכדים היה רצוף ומלא אהבה.
רחל ושלמה זכו ל-12 נכדים ונכדות, וכולם מיוחדים ואהובים.
הפרידה מאחיו בוקי שנפטר לפני כשנה וחצי, והיה למעשה אחיו היחידי, לא הייתה לו קלה לו, למרות שלא הרבה לחשוף את רגשותיו.
עם הגיל חלה לאט לאט ירידה במצבו הבריאותי, ובחצי השנה האחרונה הייתה יותר מורגשת.
תמיד היה צלול אך בתקופה האחרונה היה מאושפז, ובכל זאת פטירתו באה במפתיע למשפחתו האוהבת.
יומיים אחרי אשפוזו הגיעה לביקור הבת איילת שחיה באוסטרליה והייתה איתו ועם יתר בני המשפחה הקרובה .
כולם זכו לתהליך פרידה משמעותי. שלמה נפטר לאחר שטסה חזרה.
שלמה הניח אחריו את רחל שותפתו האהובה לחיים ארוכים,
ואת ילדיו ונכדיו-
יזהר ורעייתו גלית, והנכדים תום, אלה ועדן.
ערן ורעייתו דפנה, והנכדים ניב, לייל ונויה.
טליה וילדיה שחף, רותם, והתאומים אופק וסער.
איילת ומשה, והנכדים ליאה ומידן.
כולם ירגישו מאד בחסרונו של סבא ואבא אהוב.
רחל יקרה, אנחנו מחבקים אותך בשעה קשה זו, שעת פרידה.
מאחלים לכולכם לחזק אחד את השני,
ולזכור אותו כפי שהיה בחייו- איש אהוב ויקר.
בשם כל חברייך מקיבוץ ברור חיל,
אוגניה.
דברי הספד מאת הנכד שחף
סבא שלנו,
אף פעם לא דיברת יותר מידי אבל תמיד ידענו שסיפור מעניין תמיד יגיע ממך.
היינו יושבים מול הטלוויזיה בסלון עם הספות הכי נוחות בעולם מסתכלים עליך מבסוט על כורסת המלכים שלך בזמן שמשודר טניס.
חלקנו, לא באמת ידענו בכלל מה קורה בספורט הזה אבל תמיד הסברת בסבלנות כדי שנרגיש חלק - וככה באמת הרגשנו.
היית גאון מופתי, אבל גם אם רצינו להגיד את הדבר הכי שטותי, הייתה נותן לנו קשב מוחלט.
היית איש של שלום, אבל תמיד צחקת כאשר היינו מציקים אחד לשני.
המחשב שלך היה חלק מהממלכה שלך, דאגת שגם שם יהיה לכל אחד מאיתנו מקום להרגיש שייך עם משחקים שיתאימו לכל אחד מהנכדים והילדים.
תמיד היו חוברות הדרכה של תוכנות הנדסה שמונחות לידו, שיזכירו לנו איזה סבא חכם ומוכשר היה לנו.
לא תמיד שיתפת איך אתה מרגיש, אבל היינו יכולים לראות בעיניים שלך כשמשהו אחר היה מעסיק אותך.
ידענו שכשתרצה אתה תגיד בדיוק מה שאתה חושב, ותפתח את הלב עם מילים יפות ומלאות חכמה.
סבא, היית ותהיה דמות משמעותית ובלתי נשכחת בחיינו.
בכל אחד מאיתנו יש חלקים ממך המרכיבים את האופי שלנו.
השבתות הנוסטלגיות בקיבוץ, האווירה בבית שלך ושל סבתא שתמיד גורמת להרגיש הכי בבית,
וכמובן, החיתוך המושלם של הפסטלאון שרק אתה הצלחת לעשות.
אנחנו מאחלים לך שלווה כמו שאפיינה אותך מאז ומעולם ויודעים שאנשים הקרובים אלייך העריכו אותה כל כך.
אוהבים לנצח, הנכדים.
הנכד שחף, בן של טליה.
הספד מאת הנכד הבכור- ערן
סבא שלמה יקר
נראה שהגיע הזמן להיפרד,
למרות שזו לא סוף הדרך המשותפת שלנו
אני פונה אליך ישירות כי אתה עוד כאן איתנו ברוחך
תמיד כששאלו אותי על המשפחה, סיפרתי בגאווה שסבא שלי ממציא מכונות ותמיד
הייתי מוסיף את הסיפור על מפעל הפלפלים החריפים במקסיקו כשנהיית שחום כולך
מהצריבה של הפלפלים החריפים עד כדי כך שסבתא לא זיהתה אותך. או את התרומה
למכונה שבזכותה כולם יכולים לקנות גרעיני רימון בקופסא בסופר. זה כנראה רק קצה
הקרחון של התרומות שהיו לך, בכל זאת הסתובבת בכל העולם ופיזרת את הידע
והיצירתיות שלך.
אהבתי לשמוע את הסיפורים שלך.
אתה אהבת לספר אותם וזה היה כובש לשמוע אותך מספר.
חשוב להגיד שאלו היו באמת סיפורים מדהימים ולו רק בגלל שאתה סבא שלי.
שמחתי שבשנים האחרונות זכיתי לשמוע עוד ועוד מהסיפורים.
למשל הסיפור היפה - כשפתחו את מפעל הקוקה קולה הראשון בקוריצ׳יבה שהיית ילד.
היה שם פס ייצור חדשני חשוף לעיני כל שבו הנוזל השחור מילא בקבוקי זכוכית ריקים.
בסופו חילקו בקבוקי קולה חינם לתושבים. אתה התלהבת ובמשך יום שלם הסתובבת
שם, עמדת בתור לקבל את בקבוק קולה, וכשזה נגמר חזרת לקצה התור כדי לקבל אחד
נוסף. היום נגמר אחרי ששתית אינספור בקבוקי קולה. חשוב לציין שמאז אותו היום לא
שתית עוד קולה מעולם.
היה לך חיוך שקט. חיוך שקט של גפני שכולנו קיבלנו חלק ממנו. שקט שקט אך הוא אמר
המון, הוא היה מאוד בטוח, מלא צניעות ואהבה. נראה שהיית מאוד שמח ממה שיש לך,
מהילדים שלך ומאיתנו הנכדים שלך.
החיוך הזה ליווה אותך גם בדרך האחרונה שלא הייתה קלה בכלל.
השקט, השמחה והצניעות שלך ילוו אותנו, ועוד המון איכויות אחרות שאני יכול למצוא
בכל אחת ואחד מבני המשפחה. אתה חלק מאיתנו, אתה בגופנו.
אנחנו ניקח אותך איתנו ואתה תלווה אותנו בחיוך שקט ובטוח.
הספד מאת הבת טליה
אבא,
איזה חתיכת חיים עברת!
כמה מקומות, כמה תחנות, ועדיין אתה הכי צעיר מכולם, אפילו השערות על ראשך כמעט ונשארו באותו צבע.
תמיד עשית הכל בשקט, בסבלנות, אבל בהתמדה, במדוייק והכי טוב שאפשר.
יודע הכל, מסביר כל הזמן- היית המורה שלנו, כי הכל הוסבר בצורה המוחשית והנפלאה ביותר, מזל שזכינו במורה שכזה.
והיו לך תכונות נהדרות: שקט, רוגע, הנטייה לא להלחץ וכמובן האהבה להנדסה, לתכנן מכונות, לעזור בבניתן ולמקם אותן בארץ ובחו״ל, היית כמעט בכל מקום בעולם.
ותמיד להשאר צנוע ועניו השמח בחלקו ומאושר על מה שעשית והשגת.
אהבת ספורט אהבת נפש, שיחקת במדי נבחרת ברור חיל, אבל כל השנים צפית ועקבת אחרי כל טורניר, וליגה בעיקר כדורגל וטניס.
עזרת לשחקנים בבעיטות וירטוליות מהספה וקריאות "קקר" לשחקנים
היינו מתעוררים באמצע הלילה לראות את האולימפיאדה בשעות לא הגיוניות, מה שרובנו ממשיכים לעשות עם ילדינו.
היה לך חוש הומור מיוחד, או כמו שהיית מגדיר את זה "אני סתם מתלוצץ"... ובשאר הזמן היית אדם רגיש שמתרגש מכל סרט עצוב, קטע של מוסיקה קלאסית אהוב, או רגע של גאווה שקשורה בנו הילדים או הנכדים. את האהבה למוסיקה קלאסית אולי לא ממש לקחנו איתנו, אבל בטוח שנחשוב עליך בכל פעם שנשמע איזו סימפוניה או קטע מיצירה שכל כך התרגלנו לשמוע בבית.
אתה ואמא הייתם החברים הכי טובים ביחד, האהבה שלכם היתה שקטה אך בטוחה.
והיית האבא הכי גאה ומאושר.
שיחקת איתנו, טיילת, לימדת אותנו לרכב על אופניים, עזרת בשיעורי הבית והעבודות שעשינו. היית שם לאורך כל הדרך וליווית אותנו בכל מעשינו.
אנחנו גאים להיות ילדיך ושמחים על הדרך שעברנו איתך.