רות צימרמן ז"ל
-
10/5/1936 - 27/2/2024
דברי הספד מאת אוגניה שקולניק
רות נולדה בעיר הדרומית פורטו אלגרה בברזיל, ב- 25/4/1936.
בת הזקונים של אביה אלכסנדר סוריה (יליד איזמיר בתורכיה),
ואימה תרזה (שהגיעה מאודסה באוקראינה).
(שם המשפחה סוריה SORIA - מקורו בשם מחוז בספרד, היו מהמשפחות של מגורשי ספרד).
רות הייתה הצעירה משלושה-
אחותה הבכורה אסתר, מנישואיה הראשונים של אימה תרזה,
האח האמצעי אלברטו, והיא הייתה הקטנה המפונקת, כמו שתמיד אמרה בעצמה.
בשנות התיכון למדה בבית ספר אליאנס, דיברה צרפתית רהוטה, ואח"כ התחילה בלימודי הוראה.
בתנועת הנוער הציונית דרור הבונים- הכירה את אוסקר (שיקו) צימרמן שהיה מהחברים הפעילים בתנועה והתאהבה בו.
שניהם עלו ביחד כזוג במסגרת הגרעין הברזילאי השביעי בשנת 1958.
לאחר תקופת הכשרה בקיבוץ גבע, הגיעו לקיבוץ ברור חיל.
כמו כולן, גם היא התנסתה במשמעות חיי השיתוף בקיבוץ של אז,
כאשר נאלצה לחלוק את החצאיות היפות שלה מברזיל עם חברות אחרות.
החלטתה לעלות לארץ בעקבות אהוב ליבה, לא הייתה קלה להוריה, וכל חייה עברו עליה בתחושה שעשתה עוול להוריה, ביחוד לאמה, שלהרגשתה מתה מצער.
כמקובל בקיבוץ עבדה במגוון עבודות, כולל תקופה לא קצרה במטבח.
שנים רבות שימשה כסייעת במרפאת השיניים,
רות הכירה את רופא השיניים עמוס בן-יהודה ז"ל שהיה באותם ימים עתודאי צעיר,
היא נתנה לו הזדמנות לעבוד אצלנו, מה שנגמר בקשר מקצועי רב שנים.
אפשר להגיד שגם בזכותה זכינו לטיפול שיניים של מומחה, אנחנו וכל מי שזכה להיות מטופל שלו.
מאותה תקופה נשארה לה רגישות ותשומת לב למצב השיניים של אנשים שפגשה, ותמיד שמה לב לכך.
שנים רבות עבדה בספריית החברים ביחד עם עליזה רפפורט ז"ל.
חנן, הבן הבכור נולד בשנת 1960, ו-8 שנים גדל כבן יחיד.
בשנים 1962-עד 1966 נסעו רות ושיקו עם הבן חנן לשליחות ארוכה בברזיל, בריו ובפורטו אלגרה.
לאחר שחזרו לקיבוץ, נולדה הבת הצעירה אביגיל, בשנת 1968.
רות אהבה מאד אסתטיקה והקפידה להשתמש בדברים אמיתים- כותנה, עור, זהב.
אביה היה סוחר, ומילדות ידעה לזהות את איכות המוצרים השונים.
העריכה מאד ניקיון, טיפוח וריחות טובים, ותמיד השתמשה בבושם נעים.
מלימודי הצרפתית נשארה לה אהבה לשירים הצרפתיים, במיוחד של שארל אזנאבור.
גם באנגלית שלטה היטב, מאד אהבה את ביל קלינטון ובכלל להסתכל על גברים נאים.
כמו נשים רבות, גם רות אהבה עוגות טעימות וידעה להכין, למשל את ה- Quindin הטיפוסי.
תמיד התגעגעה לעוגות הטעימות מברזיל.
וכמובן שאהבה גם שוקולד, ובמיוחד After-eight האנגלי עם טעם המנטה המיוחד.
רות מאד אהבה את האיש שלה, למרות שהחיים הזוגיים שלהם לא תמיד היו קלים.
היא היתה אישה של אמת שתמיד אמרה את דעתה בגלוי.
ב-20 השנים האחרונות, נהנתה מאד מחזרתה של הבת אביגיל לקיבוץ, וזכתה ללוות כסבתא צמודה את גידולה של הנכדה הקרובה ליליה, שהייתה לה למקור של אושר ושמחה.
בנה חנן התחתן וגר בברזיל, ושלושת הנכדים- קארן, מרסלה ויונתן גדלו רחוק ממנה, אך היא זכתה להכירם.
רות הייתה אישה נעימה וחייכנית, אוהבת אדם.
הייתה מאד חזקה ולא פחדה מכלום.
עם ההידרדרות בבריאותה, זכתה לטיפולה המסור של העובדת ברנדה שטיפלה בה 5 שנים במסירות ואף הייתה לצידה ברגעיה האחרונים.
רות יקרה, אנחנו נפרדים ממך היום בצער, אך בידיעה שזכית לחיות בקהילה תומכת ואוהבת.
היו לך חיים ארוכים ועשירים, והלכת לדרכך ללא חשש בבוא יומך.
נזכור אותך באהבה וגעגועים.
בשם חברייך וחברותייך מקיבוץ ברור חיל.
אוגניה שקולניק.
רות אהובה. כמה עצובה וקשה הפרידה ממך.
היום אנו נפרדים ממל חברתינו היקרה.
את כל כך אהבת את החיים, והתגברת על קשיים לא מעטים. עשית זאת בעזרת גישתך החיובית וחוש ההומור המיוחד שלך.
במשך שנים של שיחות אין ספור, לא שמעתי ממך תלונות או חרטות על דרכי חייך.
את אהבת לצחוק והגישה שלך לחיים היתה תמיד חיובית. נהגת לומר: "החיים כל כך טובים... חבל שאנו צריכים למות".
היית מאוד גאה במשפחתך, בילדייך המסורים, בנכדייך האהובים.
בשיחות שלנו דיברת באהבה רבה על ההורים שלך. תמיד הזכרת שהודות לאבא היית התלמידה המצטיינת בבית הספר, במיוחד בשיעורי השפה הצרפתית.
בחודשים האחרונים החלטת ללמד אותי צרפתית וכך כל שבוע בביקור אצלך למדתי עוד מילה ועוד מילה.
אהבת את הקיבוץ, את הביטחון והרוגע שהוא נתן לך.
רות אהובה - נוחי בשלום. לא נשכח אותך.
דברי הספד מאת הבת - אביגיל:
הספד לאמא היפה שלי
אמא שלי הכי יפה בעולם.
בלי קמטים, אף ושפתיים מושלמים, כל השיניים שלה.
אמא שלי היתה אישה של אמת. תמיד אמרה אמת, לא ידעה לשקר. אמרה את האמת בפנים, גם כשלא שאלו אותה.
אמא שלי, גיבורה אמיתית. כמו שפעם היו. לא פחדת מכלום.
ראתה מצוין ושמעה מעולה. אנשים דיברו בקול לידה ואמרתי- אין צורך היא שומעת מעולה.
היא היתה חדת אבחנה. אי אפשר היה להסתיר ממנה כלום.
אמא שלי לימדה אותי כל כך הרבה דברים ואני מעבירה אותם לליליה שלי.
לימדת אותי לא לגעת בגבות. לשים בושם רק אחרי מקלחת. היחידה שידעה איזה בשמים טובים באמת. עד היום אלה הבשמים שלי.
מלידתה של ליליה שלי ראיתי והרגשתי את אמא שלי כאמא באמת. הבנתי אותה, אהבתי אותה יותר.
כל יום שישי הבאתי לאמא עוגה טובה ופרחים. לא היה צריך יותר בשביל לשמח אותה. פרחים ועוגה. תמיד היתה שואלת כמה זה עלה, ואני- מה זה משנה. והיא אומרת- נכון, מה זה משנה.
אמא אני כל כך שמחה שהספקת לחיות ולראות את ליליה גודלת, כל כך אהבת אותה.
לאמא שלי לא היה חוש הומור ותמיד צחקנו על זה.
אמא שלי היתה הכי יפה בקיבוץ.
את תפגשי את אבא עכשיו, תעשי לו קפה טוב. את אהבת אותו כל כך והוא ישמח מאוד שתהיו שוב יחד.
אני אוהבת אותך כל כך אמא שלי. אין עליך בכל העולם.
אהבתי לשמוע את סיפורי הילדות של המשפחה.
כל הסיפורים היפים על משפחתך הגדולה שבאו מכל קצוות העולם לברזיל.
געגועייך עד יומך האחרון לאמא ואבא שלך, זה הכאיב לך בלב שעזבת אותם ובאת לארץ, הלכת אחרי אהבתך לאבא.
תודה אמא, שהיית אמא שלי.
אמא אהבה שירים בצרפתית ומוזיקה בכלל.