קרן שניר ז"ל

סבתא קריסטינה אהובה שלנו,

באנו להיפרד ממך היום.

ובעצם, בשנים האחרונות, נפרדנו כל פעם קצת

נפרדתי ממך קצת כששכחת לפני 7 שנים, בפעם הראשונה, את יום ההולדת שלי.

את- שידעת אפילו מתי התאריך העברי של ימי הנישואין של כולנו.

והיית מתקשרת בכל יומולדת כבר ערב לפני, הראשונה לאחל מזל טוב.

נפרדתי ממך עוד קצת שכבר היית מבולבלת ולא זכרת

ועוד יותר שלא זיהית כבר

גם אז, כל נין או נינה שהתרוצצו סביבך בדקת שלא יפלו ובזהירות.

ולפני שבועיים, זכינו לבוא לבקר ובלי לדעת, להיפרד ממך בפעם האחרונה.

שקועה בתוך עולמך הצלחת לחייך אלינו והנחת את כף ידך בידי.

והיה נראה לי שאת אפילו קצת צוחקת שאני מספרת לך שזאת אני, יונת, הנכדה שלך, 

שגדלה מוקפת בבנים, אני אמא ל4 בנות- נינותייך.

שציידו אותי במכתבים ומסרים של דמעות ואהבה עבורך, איפה שלא תהיי.

סבתא קריסטינה שלנו- חיוך, עיניים כחולות ויד מלטפת.

תמיד רגועה וסבלנית, מחבקת בעינייך הטובות, מניחה יד

ובנגיעה אחת רכה כל הרעשים היו נעלמים.

סבתא, שנים שאני נושאת את מגע היד הזה שלך איתי.

מנסה גם ברגעי רעש גדולים להניח את כך היד הזו שלך ביני לבין עצמי והחוצה.

סבתא יקרה ואהובה שלנו,

היית אישה קטנת מימדים אבל בעלת מידות גדולות וענקיות.

צנועה וישרה, חרוצה, חכמה, עם לב ענק, עיניים טובות, נדיבה ומסורה עד אין קץ.

כמו בקיץ ההוא שהיינו ילדים, בנינו אוהל ואני ונועם ביקשנו ממך בקבוק שתייה, 

הבאת בערך ארבעה ונועם אמר: כל כך מתאים לסבתא.

תמיד היית אומרת:

"תני זמן לזמן"

והמשפט הזה מתבהר לי ברגישותו וחוכמתו ככל שעוברות השנים.

אז סבתא, ניתן זמן לזמן

ובחדרי הלב נמשיך וניזכר באלפי רגעים וזיכרונות

צבע עלי השלכת שכל כך אהבת,

שניצלים עטופים אחד אחד לפיקניק בסנטרל פארק.

קופסאות מיץ לכל נכד.

פיג'מת כדורגל שהבאת לי פעם בטעות.

מתנה במעטפה לכל יומולדת.

עוגיות וופלים עם צלחת מיוחדת לאודי.

הקפה לסבא בסוף כל ארוחה.

ארון בגדים שאין מסודר ממנו..

ההתרגשות מאריאל שהתחילה ללמוד בלט.

מרק שטעים, כרגיל.

קציצות תרד שגם הנינים והנינות כבר מכירים

מבטא פורטוגזי ושיער לבן לבן

והטיפ החשוב מכולם

היית אומרת לי: בכל עיר גדולה אם במקרה את צריכה לשירותים, תחפשי את המלון הכי מפואר בסביבה.

סבתא אהובה שלי

אני נפרדת ממך היום עוד קצת

נשארת עם החיוך, נגיעה אחת רכה

ואהבה גדולה לתמיד.