ניסים חביב ז"ל
-
6/3/1927 - 1/11/2022
ניסים חביב ממקימי קיבוץ ומוותיקיו, היה חבר הגרעין המייסד של ברור חיל.
דברים לזכרו מאת עודד פלוט:
כשאנחנו חושבים על ניסים, אנחנו רואים לנגד עינינו את איש העבודה החרוץ והצנוע, שחוסך את המנות באקונומיה, ומקפיד שהנערים ינהגו כמו שצריך על הטרקטור, ולא יעלו על הכנף את הבנות.
אבל ניסים גם היה הרבה דברים אחרים.
הוא היה קודם כל ציוני אמיתי, נלהב, שהיה שותף במסע מרתק להקמת ישוב בצפון הנגב בלב מלחמת העצמאות.
הוא היה איש משפחה, שבערוב ימיו היה מוקף בשלושה בנים, שמונה נכדים, וחמישה נינים.
הוא אהב מאד כלבים, תמיד היה אחד בבית. ולא פחות אהב את הטייפ-רקורד של גרונדיג, איתו היה מתעסק במשך שעות – ידעתם את זה? אז עכשיו אתם יודעים...
ניסים נולד ב- 1927 באלכסנדריה שבמצרים. כשהיה בן ארבע אביו נפטר, אבל אימו הקפידה לגדל אותו ברוח ציונית. כשגדל הלך להכשרה והפך ציוני נלהב בעצמו. כשהיה בן 19 עלה לישראל במסגרת קבוצה, בלי ידיעת המשפחה. הם הגיעו ברכבת לאל עריש. שם הלבישו אותם בבגדי הבריגדה, ואת הבגדים שלהם שלחו למשפחה יחד עם מכתב – וכך נודע לאימו ולאחיו שהוא נסע לארץ ישראל.
ניסים וחברי הקבוצה הועברו לדגניה א', וחודש אחרי זה פרצה השבת השחורה והוא הוכנס לבית הסוהר בעתלית, ולאחר מכן ברפיח. כששוחרר, חזר לדגניה ואח"כ המשיך להכשרה בחניתה (שם, אגב, הכיר את פלט שחר).
והנה, בסוף שנת 47 הוא זוכה להגשים את החלום הציוני במלואו – כשהוא מגיע עם בני הגרעין שלו להקמת משלט ליד כפר בריר. הוא, דב רוזנהק וחבריהם, יחד עם לוחמי הפלמ"ח, נאבקים על שמירה על הנקודה, כולל ירי מול המטוסים המצריים.
אבל שם, בתוך הקרבות, פורחת גם האהבה. בין אנשי הפלמ"ח יש בחור בשם מוריס שדה, ולו יש אחות חמודה ששמה רחל. וכשהיא באה לבקר את אחיה במשלט, נוצר ביניהם קשר, וכל השאר – זה הטלנובלה ששמה "משפחת חביב".
במהלך מלחמת השחרור חברי הגרעין, ובתוכם ניסים ורחל, עברו לנקודת הקבע של ברור חיל. ניסים כל חייו היה מאד גאה על הקמת הישוב הזה.
בהתחלה הם עסקו בעיקר בשמירה. אבל מהר מאד התגלתה היכולת הטכנית והמכאנית של ניסים, והוא מונה כנהג המשאית של הקיבוץ, ולאחר מכן של התנועה.
בתחילת שנות החמישים רחל וניסים הרגישו צורך לצאת ולהתאוורר מהקיבוץ יחד עם אילן הקטן, ובהמשך נולד יורם. אחרי מספר שנים הגיע אליהם דב צמיר, איך לא, ושכנע אותם לחזור, והם חזרו לברור חיל.
בהמשך ניסים מילא סידרה של תפקידם בקיבוץ ובאזור: אקונום, רכז בנין, רכז בטיחות של המועצה ואחר כך של הקיבוץ. הוא עשה תמיד את עבודתו בקפדנות חמורת סבר. דורות של נערים זוכרים ברעדה את נסיעות המבחן עם ניסים בטרקטור, עד שאישר להם לצאת לבד אל השדה, הרפת או הלול.
בסוף שנות השמונים, כשהקיבוץ היה במשבר, לניסים לא היה קל. הוא היה מאד קשור לרעיון הקיבוצי, והתקשה לקבל את השינויים שהקיבוץ החל לעבור. הוא בחר להסתגר יותר בעבודתו ובביתו.
במרץ 2017 רחל נפטרה, ומאז מצבו החל להדרדר. לקראת הסוף חייו כבר היו מלאי סבל. הוא נפטר בבית החולים כשהוא בן 95.
היום אנו נפרדים מניסים בהכרת תודה עצומה על שהיה שותף בהקמת הקיבוץ, ועל כך שתרם כל חייו את מרצו ויכולותיו לפיתוחו ולהצלחתו של המקום שכל כך אהב. יהי זכרו ברוך.
דברים מאת אמנון קורצויל:
אומרים על אדם שהוא תבנית נוף מולדתו.
אך את התבנית הזו מישהו יצר.
ניסים היה בין אלה שבנו את נוף המולדת עבורי. שכנות ארוכת שנים עם הורי ושותפות בהקמת הקיבוץ מימיו הראשונים.
זכרונות הילדות שלי מתחברים לפינה הגדולה שהייתה לניסים ליד הבית בשכונת "לוד". דשר גדול ותמיד ירוק ועץ אזדרכת ענק שנתן צל גדול.
ישבנו שם כילדים ושמענו ממנו סיפורים על סרטים שהוא ראה בתל אביב שאליה הגיע עם המשאית של הקיבוץ - סקניה ווביס.
הדשא היה מוקף בשיחים ובתוכם גדר התיל של הקיבוץ הקטן שם שיחקנו מחבואים, תוספת ועוד.
אהבנו כשניסים היה הורה בבית הילדים בשבתות ואז היה מספר לנו על סרטי הטרזן שראה בעיר הגדולה. הקריאה של טרזן מוכרת לי מניסים שחיכה אותו מצויין ולא מהסרטים.
כנהד משאית מיתולוגי על הסקניה, הסיע את החברים בשבתות לים. משאית עם ספסלים לאורך וברזנט. היה חם אבל כיף.
ניסים היה גם נהג אוטובוס, אקונום, רכז בנין, ובשנות עבודתו האחרונות עבדנו יחד במוסך. הוא היה סדרן הרכב של הקיבוץ וקצין הבטיחות.
אחרון המוהיקנים של דור המייסדים, שבזכותם הקיבוץ הוקם וקיים וגדל ומתחדש ללא הפסקה.
יהי זכרו ברוך.
הספד מאת סוזנה לוי:
ניסים היה מהחלוצים הראשונים של הגרעין המצרי, אשר הגיעו לארץ עוד לפני קום המדינה ומטרתם היתה הקמת קיבוץ ברור חיל.
מצעירותו הוא היה ידוע כאדם רציני, מסור לעבודה, מוכן תמיד להתנדב לכל משימה.
האנגלים שכחו בשטח משאית גדולה, שמה היה "גונגה דין" והחבר היחיד שידע לנהוג בה היה ניסים, והוא האיש שלימד חברים נוספים לנהוג, וכך הם הפכו לנהגי הובלות אשר תרמו רבות להכנסות הקיבוץ.
אני זוכרת כיצד קלט אותנו, הגרעינים הברזילאיים, תמיד עם חיוך וסבלנות רבה.
נזכור אותו כחבר אהוב בקהילה, נזכור את עיניו הכחולות המחייכות תמיד.
נזכור את הזוגיות היפה של ניסים ורחל, שהיו מהלכים בשבילי הקיבוץ בגאווה רבה עם שלושת ילדיהם.
נזכור אותך לעד,
באהבה, ותיקי הקיבוץ.
הספד מאת הבן - יורם חביב:
אבא
קשה להאמין שגם אתה הלכת מאיתנו.
גם בגילי הידיעה שגם אמא וגם אתה כבר לא נמצאים היא לא קלה וכואבת.
אני עדיין זוכר רגעים רבים של הביחד שלנו. הנסיעות המשותפות שלנו בתוקף תפקידך כנהג של התנועה והקיבוץ, שהיו אחד הדברים המרגשים ביותר עבורי. זמן איכות שלי ושלך שכל כך נחרט בזכרוני.
זכרונות נוספיםמילדותי הן למשל הכסף הקטן שקיבלת בעבור ארוחה בזמן העבודה, מה שנקרא אש"ל בזמנו, ואת הכסף הזה במקום להשתמש בו לארוחה אספת וקנית לי לדוגמא זוג אופניים ללא ברקס, כי הכסף לא הספיק ליותר מזה.
זכרון נוסף מנעורי שכל כך רציתי פטיפון שאוכל לשמוע תקליטים כמו חברי, ואז ביום בהיר הפתעת אותי עם פטיפון ישן ותקליט של הביטלס אי-בי רוד, דבר שריגש אותי מאוד.
בבגרותי שיתפת אותי בכל הסיפורים הרבים על עלייתך ארצה בשנת 1946 ועל כל הדרך שעשית והקשיים שעברת במצרים לפני קום המדינה. היית כל כך גאה בזה ואני הייתי גאה בך.
עד היום מלווים אותי זכרונות וגאווה על כל הדרך שלך.
אבא נוח על משכבך בשלום, אחרי כל-כך הרבה שנים של עשיה.
כבר מתגעגע.
לאושה - מכולנו תודה רבה על הכל, על האכפתיות, על הטיפול המסור ועל הקשרים שיצרת עם המשפחה. אנחנו אוהבים אותך ומאחלים לך בהצלחה.
אבא יקר
נוח על משכבך בשלום
"באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל" (נתן אלתרמן)
אוהבים
ילדייך, נכדיך ונינך
הספד של הנכדה קטיה חביב
סבא היום מתחילה, או יותר נכון נגמרת תקופה בחיי, אין לי יותר סבא וסבתא..
ואתה לא סתם האחרון ללכת...
פייטר מהיום שנולדת, נלחמת, על העליה לארץ, על הקמת הקיבוץ אפילו בפדאיון נלחמת.
ככה גם נלחמת להישאר בחיים, ולא ויתרת שכולם אמרו כבר שאין סיכוי.
תמיד היית בעיני איש חזק, מרשים ומלא סיפורים והרפתקאות.
אני חושבת שכל מי שעומד פה יכול להעיד על סיפור או מפגש שהיה לו איתך בקיבוץ,
בין אם בטסט הפנימי למכוניות של הקיבוץ או בחוויה על בניית המשלט.
כזה הוא סבא שלי, הבחור החסון עם העיניים הכחולות שאני כל כך אוהבת.
אני רוצה להגיד לך שעד היום כל פעם שאומרים על ברור חיל שהוא קיבוץ של ברזילאים,
אני קופצת להגיד בגאווה שהקימו אותו גרעין של עולי מצרים, אתה הקמת אותו.
אנחנו עומדים כאן איתך ומסתכלים סביב,
המקום מוקף בעצים גבוהים, הקיבוץ רק גדל,
אפילו כיכר יש בכניסה לקיבוץ ולחשוב שאתה הגעת לכאן לא היה כלום מסביב.
היום אתה צופה מלמעלה עם סבתא.
תדעו שהשארתם כאן חתיכת מורשת, כזו שלא תישכח אף פעם.
אני גאה להיות הנכדה שלך, גאה להיות בת משפחת חביב.
תנוח סבא,
אוהבת מאוד נכדתך קטיה.